שאלה
[פרשת תזריע - הצד שלו]
במובן מסוים "תזריע" ו"מצורע", אף שהן מחוברות הן שונות.
ב"תזריע" יש מחלות או אירועים נורמליים, אך ב"מצורע", והצרעת מתחילת "תזריע", מוזכרים מחלות או אירועים [לא נורמליים].
לכאורה, הדברים הפוכים, אך כשמסתכלים לעומק מגלים שמדובר בשני צדי מטבע, [דווקא בגלל השוני].
לשניהם יש רפואה, שהיא לאו דווקא הקונבנציונלית, או לא קונבנציונלית, אלא [רפואה נשמתית-אלוקית], כשם שהמחלה או האירוע באים מתוך משהו נשמתי-אלוקי.
נכון, יש שיגידו שהם לא מאמינים ברפואה האלטרנטיבית, אך כולנו חשים בקשר בין הנשמה ובין הגוף, גם כי הרבה ממה שקורה לנו, פיזית, הוא [ראי של מה שקורה פנימה], ולא רק כשרף המתח והאדרנלין עולים.
במקום להסתכל כל הזמן החוצה, צריך להסתכל גם פנימה ולבחון מאיפה הדברים נובעים ומה מקורם, וברור שאם צריך רפואה חיצונית שאינה נשמתית ניעזר בה – "[ורפא ירפא]".
אנו נמצאים במקום ובתהליך הזה, במעבר שבין פסח למתן תורה - [עצרת] (שבמובן מסוים הינו סוף פסח), אך עוד יותר כשמביטים על יום הזיכרון לשואה ולגבורה ולקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה ויום העצמאות.
אפשר להסתכל על כל זה מבחוץ ולהגיד שזה היסטוריה, אם תקופת המדבר או מלחמת העולם השניה, אך כפי שאנו למדים מ"תזריע-מצורע" שהנורמלי והלא נורמלי מגיע ממקום נשמתי-פנימי, כן תהליכים אלו.
נשאל האם אנו רואים את האמירה האלוקית או שהכל חיצוני ואף חסרת משמעות אמונית עמוקה?
את זה נשאיר לכל אחד לענות...
[הצד שלה - פרשת מצורע]
אני יודעת שתחשבו ש[אני משוגעת], אבל זה לא באמת אכפת לי (כמאמר השיר) וגם כי אם תקראו הלאה, אז תבינו.
אז ככה:
אני חושבת שאחת המתנות הכי גדולות שהקב"ה יכול להביא למישהו, זאת [צרעת].
נכון, זה עונש, זה מלווה בכתמים ו[הרבה פדיחות].
אבל לדעתי זה עונש שמגיע מתוך ה[מון אהבה של ה' כלפינו].
למה?
כשקראתי השבוע את הפרשות חשבתי:
מעניין איך אונקלוס יתרגם "צרעת", בטח זה איזה משהו כמו "[צרעתא]".
והנה, אני מגלה שהמילה "צרעת" פירושה "[סגירותא]" או במקומות אחרים "[סגירות]".
ואז (אור יורד מלמעלה ומאיר אותי בתובנה) הבנתי כמה צרעת היא המתנה הכי גדולה.
כי מי שלוקה בצרעת, מה הקב"ה אומר לה?
מותק, צרה את!
[לא מבחינת trouble ](וכמה מהגברים