שאלה
[דבר תורה ליום השואה – דבר תורה שאי אפשר להגיד]
זה דבר ברור. ככל שאדם מסביר יותר את השואה, סימן שהוא לא מבין כלום. מספרים על הרב צבי יהודה קוק ראש שיבת מרכז הרב, שהיה צריך להעביר שיעור בנושא השואה, וכאשר התחיל השיעור התחיל לבכות ולא יכל לעצור את עצמו והשיעור נדחה, אך גם בשיעור הבא כך היה, בכה ללא מעצור ולא יכל לדבר. כי באמת – לגודל האובדן אי אפשר לדבר. גם אם נאמר "שישה מליון", לא התקדמנו, כי זה מספר גדול מידי – אי אפשר להבין. אז אולי נספר סיפור אחד? או שניים? או 100? או 1000? 10000? מה זה, כלום.. "שישה מיליון".
אפשר לנסח כך : אם אתה לא מסוגל לדבר על השואה לגודל נוראותה – אז דבר על השואה, סימן שאתה מבין במה מדובר. אם אתה מסוגל לדבר על השואה – סימן שאינך מבין מה היה שם לכן אולי עדיף שלא תדבר כלל.
אז אולי גם אני לא אגיד דבר תורה ליום השואה, כי מה אפשר לומר? המאורע הנורא ביותר בהיסטוריה האנושית - שיטה של אכזריות מתוך מודעות עצמית ושיא ההשכלה, תוך כדי מינוף כל היכולת הטכנולוגית האנושית למיצוי הרוע הטמון באדם.
וזה לא קרה לאיזה סתם עם. זה קרה "לעם העמים", לעם שכל האנושות הושפעה ממנו לטובה. כל האנושות המתורבתת הושפעה בצורה משמעותית מאוד מעם ישראל, ע"י הנצרות או האיסלאם ועוד. ושוב העם הזה נמצא בעין הסערה, אך הפעם הכי נמוך שיש.
עם ישראל הוא עם מאמין – הוא יודע בוודאות, בכל כוח מכוחותיו שהעולם אינו הפקר. שיש דין ויש דיין. אפילו בחושך הכי גמור. עם ישראל נשאר נאמן באהבתו העזה את הקב"ה, איפה ה'? למה עזבנו? השבעתי אתכם בנות ירושלים, אם תמצאו את דודי מה תגידו לו? [שחולת אהבה אני]. עם ישראל לא יכול לוותר על הערך של העולם, ועל הערך של מי שאמר והיה העולם. [חולת אהבה אני]...
יש מצבים בחיים שאין הרבה מה לומר. אך לעיתים אפשר לתפוס בזוית העין מהצד, דווקא כאשר מפסיקים להביט במבט חד, דווקא אז, לעיתים אפשר לתפוס משהו ממה שמתרחש. כמו משה שכאשר ירא להביט אל האלקים בסנה, ויסתר משה פניו, דווקא אז התגלה אליו ה'.
אי אפשר להסתכל לשואה בעיניים. צריך לנסות, אך זה כואב כואב מאוד, עד בילתי אפשרי.
אך לפעמים דווקא שלא מסתכלים לשואה בעיניים, מגלים מהצד משהו, שדווקא בולט לעין.
בולט לעין, שמדינת ישראל הוקמה בסמיכות לשואה.
בולט לעין, שעם ישראל קם לתחיה.
אי אפשר להבין מה הקשר לשוא