ספירת העומר ויום העצמאות מי התיר לרקוד ולהגיד הלל?

שלום

המנהג להמנע ממוזיקה שמחה בספירת העומר הוא מנהג ולא דין ראשונים וודאי לא דינא דגמרא. מנהג זה לא נתקבע ע"י בי"ד אלא הונהג בידי גדולים, וודאי יש לשומרו כמנהג.
רשאי בי"ד לשנות פרט מתוך מנהג, כגון יום אחד בימי הספירה להתיר ריקוד וכו´, אם יש טעם בדבר. ואין לזה דין של גדול ממנו בחכמה ומניין וכו´, ומה עוד שכשנהגו לאסור התירו במקרים של שמחה יוצאת דופן.
שהרי מסיבת בר מצווה דוחה אבלות הספירה, ק"ו שיום הולדת גאולתנו לאחר אלפיים שנה תדחה זאת.

גם עומק טעם הדבר של מיתת תלמידי ר"ע הוא בשל חוסר כבוד זה בזה, ותקומת מדינת ישראל היא התיקון לכך- חזרת האחווה והאחדות הלאומית, בצבא ובחברה.

יום העצמאות הוא דין של הלל לד´ על יציאה מסכנת הגלות, וגם הודאה על חזרת ישראל לארצם בהקמת מלכות ישראל בצורה מדינית. קהילה שנושעה מפורענות קובעת הלל בברכה, ואנו לא נאמר הלל על הושעת כלל ישראל במדינתו?

כמו כן, יום זה הוא הודאה על חזרת עולם התורה לפרוח כמו שלא היה בשום דור, אלפי ישיבות ואין סוף תלמידי חכמים העמלים על התוה"ק במדינת ישראל.
כמו בכל נושא הלכתי, על האדם ללכת כהוראת רבותיו המובהקים.
אף אם מה שכתבת אכן היתה דעתו של הגר"ע יוסף זצ"ל, רשאים היו רבנים גדולים אחרים לחלוק עליה כדרכה של תורה, והכל לשם שמים ביראת כבוד מגדולי הדורות.

בע"ה בעתיד עוד יתווספו ליום זה דינים הלכתיים, בקרבן תודה במקדש ברוב עם, ובמנהגי תפילה נוספים.
אם בחנוכה ובפורים אנו עושים מנהגים והלכות מיוחדות, ק"ו במדינת ישראל שהיא נס גדול כיציאת מצרים אם לא יותר, עלינו לכונן מנהגים נוספים להודות לד´ על חסדיו.

כל טוב