שאלה
שלום..
קודם כל רציתי להגיד תודה שענית..! זו אולי לא המסגרת הטובה ביותר לשאול שאלה כזו, אבל אין לי עוד עם מי להתייעץ..
בחודשים האחרונים הריבים במשפחה שלי נעשים יותר ויותר גרועים. אני איכשהו תמיד בצד, לא קשורה לריבים, אבל הם משפעים עליי מאוד. בנוסף יש בעיות רגשיות עם אחותי... כך שזה מוסיף לאווירה העכורה..
מה שאני מנסה להגיד זה שמרוב כל מה שקורה והצורך הזה שלפחות אני אהיה בסדר, אני אוטמת את עצמי כדי להחזיק מעמד, וזה קשה. אני מרגישה שהמגן שלי נסדק ואני לא יודעת מה לעשות יותר. באולפנה שמו לב לזה שאני לא עצמי בחודשים האחרונים, והם מציעים לי ללכת לטיפול פסיכולוגי כזה או אחר..
הבעיה היא שהם מחוייבים ליידע את ההורים בזה, ואני בטוחה שהידיעה שאני לא מרגישה טוב כבר הרבה זמן בלי ידיעתם תשפיעה עליהם לרעה. אני גם לא מרגישה נכון לשתף אדם זר במה שקורה אצלנו, בעיקר דברים שלא קשורים ישירות אליי..
אני לא יודעת מה לעשות, אם בכלל..
אשמח לעצה כלשהי..
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אני כמובן לא מכיר את ההורים שלך. אבל אני מכיר הרבה מקרים שילדים חוששים בדברים שקשורים להורים שלהם, אחרי שמנסים מתברר שההורים הרבה יותר מבינים ורוצים לעזור ממה שחשבנו.
אני רוצה להציע לך להתחיל שיחה בדרך שאפשר יהיה להפסיק אותה בלי לפגוע בהורים.
תפני אל אחד ההורים שיותר נוח לך לדבר אתו. תמיד יותר קל לשוחח בשניים.
תתכונני מראש לשלשה דיבורים בשלש פגישות שונות כשיש מספר ימים בין פגישה לפגישה.
הרעיון הוא שאחרי מפגש ראשון ממתינים מספר ימים לראות שהדברים שלך התקבלו נכון בלי להרגיז ובלי לפגוע.
אם אין תגובה מיוחדת ממשיכים (אחרי כמה ימים) בדיבור השני, ואחר כך לשלישי:
בדיבור הראשון את מסבירה: "אני מרגישה מתחים בבית והם לא טובים לי".
(אחרי שבוע) דיבור שני: "אני מתגברת על הקושי במאמץ גדול ובדרכים שונות, כדי לא להוסיף למתח".
(אחרי שבוע נוסף) דיבור שלישי: "לאחרונה מתברר לי שהאיפוק שלי יוצר מתח ועצבות ובגלל זה קושי לימודי (כאן תדגישי שאת לא מתלוננת ולא אומרת ביקורת על מישהו את רק מבקשת עזרה): תעזרו לי לחפש פתרון...".
בהצלחה ובשורות טובות!