תפילה

שאלה

שלום,

על פי מה שידוע לי, חסרונו של האדם בא בדרך כלל כתוצאה מרצונו של הקב''ה שהאדם יתפלל ויקשר אליו. משום שהתפילה מעבר לכך שהיא תחינה למילוי החיסרון, היא למעשה בעיקר פגישה עם הקב''ה.

יש לי שתי שאלות בנוגע לכך.

1)אם כן, כיצד מתפלל אדם שרואה את העולם בגישה של 'נחום איש גמזו', שרואה כל דבר כשפע אלוקי? הוא לא מרגיש שיש לו חיסרון במשהו, לא?

2)שאלה קצת יותר אישית שנוגעת אליי. אני אחד שחש שכל דבר שקורה לי בין אם הוא טוב או רע, מתרחש בעקבות סיבה טובה שאני לא יכול להכיל ולתפוס בשכלי המוגבל. כך שאין לי את העזות(זאת המילה הראשונה שעולה בראש), להתפלל על דברים ספציפיים. כי מה אני מבין, יכול להיות שזה לטובה.

אז אני פשוט מבקש בליבי דברים כלליים כמו: ''עשה שיהיה טוב'', ''שיהיה מועיל'', או ''אני לא מבקש שיהיה לי נוח אבל בבקשה שיצא מזה טוב'' וכולי..

אני נמנע מלבקש שלווה ונחת, ושלא יהיו לי צרות. האם זה נכון? או שיש בזה משו שגוי ואני בעצם מפספס כאן משהו?

[נ.ב,

אתה יכול להיות רגוע, זה לא מה שמונע ממני להתפלל במחזור הרגיל של התפילה שלוש פעמים ביום, יצר הרע שלי כבר מטפל בזה]

תשובה