שאלה
עברנו את פסח, הניקיונות, ההתלבטות חמץ או לא חמץ, המצות, ליל הסדר, טיולים...
והגענו לחג הבא, חג ממש כיפי – [המיימונה]!
לא נראה שלמישו יש התנגדות לעוד קצת שמחה - אבל, על מה? [למה חוגגים]?
כמו בחגים – גם בהיסטוריה...
בשביעי של פסח הגיעו בני ישראל לים סוף, וכאן הגיע [אמצע המתח]!
ולא, [הזקנה לא התפצלה ל2 ]... ובעצם, גם הים עדיין לא!
עם ישראל, שרק לפני שבעה ימים יצאו ממצרים מבית עבדים, פתאום רואים את משעבדיהם רודפים אחריהם.
צבא אדיר של רכב ופרשים!
[סכנה מתקרבת]!
צריך לזכור ש[אנחנו] יודעים שיקרה נס גדול ולכן אנחנו רגועים – אבל [הם] עדיין לא ידעו...
בתחילה נבהלו בני ישראל והם התלוננו למשה:
"הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר: חדל ממנו ונעבדה את מצרים. כי [טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר]".
אבל משה מרגיע אותם:
"ויאמר להם משה: אל תיראו. [התיצבו וראו את ישועת ה'] אשר יעשה לכם היום" (שמות פרק י"ד, פסוקים י"ב – י"ג).
ואז קורה [הנס הראשון] – כמה פסוקים אחר כך מסופר על מלאך אלוקים ששימש כענן לחצוץ בין המחנות:
"ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה" (שמות, פרק י"ד, פסוקים י"ט – כ').
אבל חכמים זכרונם לברכה מוסיפים [פלא בתוך פלא]!
"ולא עוד אלא [מי שהוא נתון באפילה רואה מי שהוא באורה].
שהיו המצריים שרוים באפילה, רואים את ישראל באורה, [אוכלים ושותים ושמחים]" (במכילתא דיבור המתחיל "ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל").
ממש הזוי...
לפני ששנחרבו המים בים סוף ועוד לפני שהעם ראו דרך כיצד יוכלו להימלט מהמצרים - איך הם יכלו לשמוח?
ולא סתם שמחים – גם עושים מסיבות וחוגגים עם [סעודות של שמחה]?!
הרי מי שהוא מודאג ומופחד, הוא [מחוסר תאבון לחלוטין], לא?!
אז נכון שאמר להם משה "ואתם תחרישון".
אבל מאיפה [כוחות הנפש] להיות "אוכלים ושותים ושמחים"?
אלא שהייתה בהם אמונה חזקה שכשהקב"ה התחיל בגאולתם – כך הוא [ישלים את מלאכתו]!
ובזכות אמונה זו, זכו בדין – וניצלו מהמצרים ומטביעה בים.
מה הציל את עם ישראל? [ביטחון ואמונה בקב"ה]!
הרמב"ם מלמד כי כאשר האדם בעל אמונה, הוא שרוי בשמחה:
"כי האמונה בה' והשמחה באותה אמונה,
[שני מצבים לא יתכן שיסורו ולא ישתנו לעולם] מכל מי שהושגו לו" (מורה נבוכים, חלק ב' פרק כ"ט).
המילה