לא מוצאת שירות לאומי... מה ה' רוצה ממני?

שמיניסטית יקרה,
שלום לך!

מדהים איך שהצלחת בשורות מעטות לתאר בצורה כ"כ מדוייקת את ההלך הנפשי הזה שנקרא "מחפשת שירות": התקווה, הייאוש, רגשי הנחיתות, תחושת הדחיה, וכמובן - השאלה מה זה אומר עלי, ולמה ה´ עושה לי את כל זה...

בואי ננסה קצת לפרק לגורמים את התחושות האלה, לראות מה מסתתר מתחת ואיך בעצם את יוצאת מזה הרבה יותר חזקה ובטוחה.
מוכנה? קדימה.

[למה קיבלתי תשובה שלילית?]
כיוון שאת כבר אחרי כמה וכמה סיירות, את יודעת שבעצם יש המון סיבות שבגינן יכול להיות שלא קיבלת את התשובה המיוחלת - חלקן תלויות בך וחלקן לא תלויות בך:
א. מקומות "נחשקים" כאלה, מהסוג שבאות אליהם מאה בנות על כל משבצת פנויה (כמובן בהנחה שהבת הנוכחית לא תסגור שנה שניה...) - מראש הסיכוי מאוד מאוד נמוך. תכניסי לזה גם הרבה פרוטקציה (אפילו פרוטקציה בתום לב - קיבלו מישהי כי אחותה היתה שם לפני ארבע שנים והיתה מדהימה), ותכניסי לזה את העובדה שהיו המון מצויינות ועל כל אחת שבחרו יש עשרות שהתאכזבו. זה לא נעים, זה מבאס, אבל גם אפשר להבין את זה. הרי יכלו לקבל רק אחוז מזערי מתוך הבנות שהגיעו.
(כאן אולי המקום לשאול למה הסיירות גדולות כ"כ, אבל נניח...)
ב. האם הלכת למקומות שבאמת מתאימים לך? האם הגעת מתוך אמונה שיש בך את התכונות שהמקום הזה מחפש? הרי יש מגוון אינסופי של תקנים שדורשים מגוון אינסופי של כישורים. האם את בטוחה שהלכת על מקום שמתאים לכישורים שלך? (למשל, אולי את כריזמטית ודינאמית והם מחפשים בת רגועה יותר, או להיפך.)
ג. האם, במהלך הסיירת, הצלחת להביא את עצמך? כולנו מכירות את התחושה הנוראית שלפעמים יש, כשאת מרגישה שכולן סביבך מנסות לשווק את עצמן ואת רק רוצה להתרחק מזה כמה שיותר. יש גבול דק ועדין בין להביא את עצמך - שזה דבר לגיטימי וחשוב - לבין לשווק את עצמך - שזה מעורר בנו תחושות פחות נעימות.
במיוחד בסיירות הגדולות, קל יותר ללכת לאיבוד ולצאת בתחושה שלא באמת קלטו אותנו - מה שבאמת עלול להתברר כנכון...
זה חשוב במיוחד בשלב הראיון, כי זה הזמן להגיד לרכזת משהו כמו "אני מרגישה שזה לא בא לידי ביטוי היום, אבל חשוב לי שתדעי שאני X..." - תאמיני לי שזה משמעותי.

ד. ופה התובנה הקשה באמת...
אולי אולי אולי... הקב"ה מנסה לכוון אותך למקום אחר. זה נכון שעשית מלא חושבים וקיבלת החלטה והתאמצת ונסעת... אבל הקב"ה לוחש לך באוזן - "מתוקה שלי, זה לא המקום הכי נכון בשבילך. עוד קצת ותמצאי". וזו הזדמנות לעשות את הדבר הכי מדהים והכי מפחיד בעולם: להישען עליו. להישען על אמת... מתוך אמונה וביטחון גמור שמה שהוא עושה ולאן שהוא מוביל אותך, זה המקום הכי טוב בשבילך. המקום שבו הכי תגדלי, הכי תפרחי.

[מה משפיע על הדימוי העצמי שלי?]
אז נגיד שהכל טוב ויפה, זה עוד לא פותר לנו את התחושות הקשות והכל-כך אמיתיות שתיארת.
כי עדיין, כל ההסברים לא משנים את הקווץ´ הזה בלב של "לא רוצים אותי" או "אני לא טובה מספיק".
אבל את יודעת מה מדהים? שיש לנו ניסיון של שנים ארוכות שמלמד אותנו - זה שלא קיבלו אותך לא אומר כלום. את הספרים של הרמב"ם שרפו, על הרב קוק זרקו חיתולים, את איינשטיין העיפו מבי"ס, את ג´יי קיי רולינג זרקו מהוצאות ספרים... ומה כל זה מלמד אותנו? שאם את מאמינה בעצמך ובמה שאת מביאה, אל תחכי לקבל אישור מאף אחד. תבדקי את עצמך, תתקני את עצמך, תעבדי על עצמך - הכוונה היא חלילה לא להפוך לאטומה או לחסרת מודעות. אבל בנקודות שבהן את מרגישה שזהן, זה פשוט את, ככה את רוצה להיות וככה את אוהבת את עצמך - פה הקפיצה הגדולה שלך מילדות לבגרות: קפיצה שמשאירה מאחור את "אני צריכה אישור חיצוני כדי להרגיש שאני שווה משהו", ומאמצת בחום את "אני יודעת מה אני שווה ולא צריכה שמישהו יאשר את זה".

[ומה עוד?]
אחרי כל התהליכים והעניינים, בסוף הרי את רוצה למצוא מקום שירות.
אז קודם כל - לא להתייאש. יש מלא מקומות, יש מלא מקומות מצויינים, ואין סיכוי שתישארי בלי משהו שאת שמחה איתו.
דבר שני - לכי לירידי השירות (יש אחד בתל אביב יום חמישי הקרוב...), תסתכלי באתרים ובמודעות הדרושים. שימי לב גם שיש המון מקומות רגילים לגמרי שיש בהם תקנים מדהימים (גילוי נאות - גם כותבת שורות אלו הגיעה לתקן אקראי בגרעין אקראי ובילתה בו שנתיים משמעותיות בטירוף), אל תבהלי ממה שלא מוכר ונוצץ.
דבר נוסף - אם יש מקום שבו את מרגישה בנוח לעשות דבר כזה, תתקשרי לרכזת שקיבלת ממנה תשובה שלילית ותשאלי אותה מה הפיל אותך, כדי שתדעי ותלמדי.
והכי הכי חשוב - תתפללי על זה, תזמיני את הקב"ה להחזיק לך את היד ולקחת אותך לארץ המובטחת...

הרבה הרבה הרבה הצלחה, חיזוקים ושמחה מהתהליך הזה, הלוואי שיסתיים בקרוב במציאה זהב!
רק טוב,
ליאורה
leora.d.c@gmail.com