תורה שבעל פה

ב"ה
שלום וברכה
אענה על שאלתך על פי מדרש מעניין שהובא בגמרא (מסכת מנחות דף כט עמוד ב): בשעה שעלה משה למרום (לקבל את התורה), מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? (כלומר מה הצורך בתגים שעל האותיות) אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי, אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, (בבית המדרש של רבי עקיבא) ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו; כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני.
אם נעיין מעט במדרש המופלא הזה תעלה קושיה מאוד משמעותית, המדרש מתאר איך משה רבנו, שכזכור קיבל את התורה, מגיע לבית המדרש, למקום שבו נכתבת למעשה התורה שבעל פה, ולא מבין מה הם אומרים, עד שהם מגיעים לקושיה, שהתשובה עליה היא שהיא הלכה למשה מסיני, אבל רגע, מעט לפני כן למדנו שמשה לא יודע מה הם אמרו שם, אז איך יתכן לומר שזו הלכה למשה מסיני?
התשובה לכך היא שמשה רבנו קיבל בהר סיני את התורה שבכתב, את חמשת חומשי תורה, ובה טמונים וכתובים כל העקרונות של התורה שבעל פה, והתפקיד של הדורות הבאים הוא להראות ולהוציא אל הפועל את העקרונות שמובאים בתורה שבכתב.
לכן אם נדייק ונאמר שמשה רבנו לא קיבל את ה´טקסט´ של התורה שבעל פה, את השמנה והגמרא, אלא את העקרונות שעל פיהם נכתבה התורה שבעל פה.
מתוך כך מובן מדוע יש מחלוקות, כי המהות של התורה שבעל פה היא ביאור העקרונות של התורה שבכתב, ובביאור העקרונות יכולות בהחלט להתפתח מחלוקות.
גם אנחנו בדורנו ממשיכים למעשה את בניית התורה שבעל פה, כל ספר שנכתב, כל שיעור שמועבר הוא הקומה הבאה של לימודה שיישומה של התורה שבעל פה.
בברכת התורה והארץ,
דוד
davideign@gmail.com