שאלה
שלום רב.
אני ובעלי נשואים 3 שנים.
אני שכירה ובעלי עצמאי.
אני עובדת יותר שעות ומרויחה שכר קבוע ויותר יציב וגבוה.
בעלי עצמאי 8 שנים ונמאס לו. הוא מאוד רוצה עבודה קבועה, מסגרת, שגרה. הוא מצא עבודה בתחום שמאוד מדבר אליו, תחום שהוא ממש לדעתי עבודת קודש, עבודה עם אוכלוסיות מיוחדות. הוא התקבל לעבודה בחצי משרה, אבל קשה לי לתמוך בו.
העבודה מאוד מרוחקת במקום מגורינו. דורשים ממנו להגיע כל יום למספר מועט של שעות ואין אפשרות לרכז יותר שעות בפחות ימים. נדרש לו זמן רב להגיע לעבודה ולחזור הביתה. למרות שזו עבודת קודש, אני לא מתחברת לתחום שהוא בחר. הייתי מעדיפה שיבחר עבודה רווחית יותר.
אני מאוד דואגת וגם כועסת על עצמי- מצד אחד אני רוצה לתמוך בו, לעודד אותו, לשמוח שהוא מתחיל מעין קריירה חדשה, אבל אני גם ראלית, אני זו שאחראית על חשבונות בבית, ויודעת שהעבודה תפגע בהכנסותינו, לא תשאיר לו זמן לעבוד כעצמאי, וחוששת שנכנס לחובות מאחר ובקרוב אני אפסיק עבודתי מסיבה שמחה אנו מצפים לתינוק או תינוקת. יש לנו חובות רבים על הבית, ואין לנו תמיכה כלכלית מההורים, אני חוששת שלא נעמוד בתשלומים עם השינוי בהכנסות.
מצד שני אני כועסת על עצמי שאיני רעייה טובה, שאני לא שמחה באמת בשמחתו של בעלי, שאיני יכולה לעודד אותו בלב שלב, גם אני התחלתי בתחום שלי לפני החתונה בעבודה בשכר נמוך יותר, אבל התקדמתי ואילו בתחום בו בחר אין ככ לאן להתקדם, והוא לא רוצה לשמוע על עבודות אחרות בתחומים אחרים בשכר גבוה יותר אליהם גם יכול להתקבל.
שאלתי היא האם אני רעייה לא טובה שאני חושבת מחשבות אלו? האם לשחרר ולתת לו הזדמנות לעבוד למרות שאני צופה לבעייה כלכלית? איני יכולה לומר לו את זה מאחר והוא מאוד רגיש ויפגע, מצד שני אני לא יכולה לשמור הכל בבטן.
תשובה
ב"ה,
שלום וברכה,
אחריות הפרנסה היא על הבעל,
יש מקום לכך שהאישה תעזור בפרנסה לפי הענין,
נראה שאת לוקחת על עצמך את האחריות שלו, ולוקחת את זה קשה,
כדאי להרפות מהענין, לתת לו את המושכות והאחריות,
ככל שתסמכי עליו יותר, הוא יקח יותר אחריות בשיקולים שלו.
בברכה,
דני ארגמן