שאלה
כבר הרבה זמן, אני נאבקת בעצמי. מנסה הכל, הכל- מכל פינה שאני מכירה- ולא מצליחה להתחבר לדת. לא להתקרב לה'. אני חושבת שזה נובע מהחוסר הבנה של מה זה הקב"ה בכלל. תמיד הייתי אחת שצריכה להבין, חייבת שיהיה לי ברור, אחרת אני לא מצליחה לתפקד. אבל אני לא אבין- את הדבר הזה פשוט לא "מבינים". אני כבר לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני רוצה לחיות באמת, ואני רוצה להתקרב אל ה'. אבל כל פעם שאני מנסה להתפלל, ואני חסומה ואטומה ולא מצליחה, נמאס לי. התסכול הזה עוטף אותי מכל מקום, חונק אותי. אפילו לבכות אני לא מצליחה, ואני בוכה מהכל. אני צריכה להרפות תגידו לי- אני יודעת. רק לא יודעת מה זה אומר או איך עושים את זה. נמאס לי לנסות, נמאס לי מהאטימות הזאת, מלחיות בריקנות הזאת. הכל אני עושה בריקנות גמורה, וכבר אין לי כח. זה גוזל ממני כל טיפת כח שיש לי. אני לא מצליחה לתפקד, בבית ספר אני כל הזמן נרדמת ולא מעייפות פיזית. המועקה הזאת על הלב שלי, התסכול הזה שיושב ולא מרפה, לא מאפשר לי לתפקד. נמאס לחיות ככה. נמאס לי לחיות בכלל, כי בעצם אני בחיים לא אצליח לעבוד את ה', ואני פשוט לא מצליחה, אז מה הפואנטה לנסות? ואני לא רוצה לחיות בלי זה. האופציה שנשארה זה המוות. ואני לא רוצה להגיע לשם, אבל זה כל הזמן נמצא לי בראש הרעיון הנורא הזה. תגידו לי שזה יותר גרוע לרצוח את עצמך- אני יודעת, בטח שאני יודעת. אבל נמאס לי. אני צריכה פתרון, צריכה עזרה צריכה משהו, ומהר! תודה מראש, מעיין
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום רב,
את חושבת שהכל קשיים באמונה אבל את מתארת קשיים כלליים ורחבים בחיים שלך:
דיכאון, יאוש, עייפות. זה לא מתחיל בשאלות האמוניות אם כי יש לכך השפעה רעה על האמונה שלך.
את חייבת ללכת לרופא ולעבור בדיקות: המצב שלך יכול להיות קשור לחוסר ברזל או חוסר ויטמינים.
אחרי הבדיקות צריך גם לעשות בירור רגשי מסודר עם פסיכולוגית או עובדת סוציאלית.
אני בטוח שאחרי שתטפלי בקשיים הגופניים או הרגשיים שלך - גם האמונה תתפתח בדרך טובה.
כשיהיו לך כוחות גופניים ונפשיים תתחילי לפרוח, בתוך הפריחה הכללית גם האמונה שלך תפרח.