אמונה - מותר לשאול ''למה''?

שלום.

השאלה שלך מקסימה. אין לי מילה אחרת לתאר אותה.
היא מגיעה ממקום תמים וטוב של מישהו שרוצה להבין ולא לסתור.
ואני אנסה להסביר ולהרחיב קצת

הקב"ה נתן לנו את הכוח לחשוב, ולחקור את מה שמסביבנו. אנחנו לא רובוטים צייתניים ללא יכולת חשיבה.
ולכן, חקירת האמת ושאילת השאלות היא דבר מצוין. ויותר מזה, היא חלק מההוויה שלנו כבני אדם. יש בנו רצון טבעי שמפעם בנו לחקור ולמצוא ולהרחיב את הידיעות שלנו בכל דבר, כולל על האמונה.

אבל!! ויש פה אבל חשוב.
השאלה היא מה המקור לכל השאלות, או יותר נכון, מה נקודת המוצא של השואל.

אם השאלות מגיעות ממקום שאני חושבת שאני חייבת להשיג תשובות להכל, ואם אני לא אמצא תשובות, או שהתשובות לא ימצאו חן בעיני, אז הרי שיש פה בעיה. כי אז ברגע שאין לי תשובה, או שהתשובה שקיבלתי לא מוצאת חן בעיני, אז אני מגיעה למצב של "שוברים את הכלים". באותו רגע מפסיקים לקיים מצוות, כי הרי זה לא מסתדר לי בשכל.

אבל אם השאלות מגיעות ממקום של אמונה. קרי, ממקום שיודע ומבין שאנחנו לא תמיד יכולים להבין הכל, ומגיע מתוך הרגש, שהרי האמונה מתחילה בדיוק במקום בו השכל נגמר, ואנחנו מאמינים בקב"ה לא בגלל הוכחות שכליות כאלו ואחרות, אלא מתוך רגש פנימי ואמיתי, אז השאלות הן מבורכות וטובות.
ותמיד נזכור שיש שאלות שעליהן נוכל למצוא תשובה, ואז זה גם יעזור לנו להרחיב את האמונה שלנו ולהעמיק אותה, כי הדברים גם מסתדרים לנו בשכל.
אבל, יש מקומות שבהם לא תמיד נמצא תשובות, כי אנחנו בשכל המוגבל שלנו לא יכולים להבין כל דבר. וזה בדיוק המקום של הנסיגה שאנחנו צריכים לעשות, לקחת צעד אחורה ולהבין שלא תמיד אנחנו יודעים הכל, ויש מצוות שניתנו לנו כחוק, שאין לו הסבר הגיוני שנוכל להבין למה אנחנו עושים אותו.
ברגעים האלו, כאשר השאלות שלנו מגיעות ממקום של אמונה, אז הרי גם אם לא נמצא תשובה לא תיפגע לנו האמונה, ובאופן מסויים אולי זה ייתן לנו שיעור באמונה, בלזכור שאנחנו מאמינים בקב"ה לא בגלל דברים שכליים, אלא מתוך רגש עמוק ואחר.

ואם נרצה לסכם.
תשאלי שאלות ואל תתביישי, ובמקומות בהם את חושבת שלא קיבלת תשובות, את יכולה להמשיך ולחקור.
אבל תזכרי שיש פעמים, שפשוט לא נוכל למצוא תשובות, כי אנחנו בשכל המוגבל שלנו לא תמיד יכולים להבין את כל המהלכים שהקב"ה עושה בעולמו.
ואז, יהיה הזמן לנוח, ולתת לאמונה לתפוס את המקום שלו.

בהצלחה
סיון
sivanlax@gmail.com