שאלה
בפרשתנו אנו ממשיכים לעקוב אחר סיפורו המטלטל של יוסף, שנופל לבירא עמיקתא, עולה לאיגרא רמה, ושוב נופל ושוב עולה.
מהיכן יוסף שואב כוח לצלוח תהפוכות אלו?
ראשית, יוסיף מכריז מהו סוד הצלחתו: "בלעדי, אלוקים יענה את שלום פרעה" (מ"א, ט"ז). ואכן, מה שנכון נכון - "ויהי ה' את יוסף, וכל אשר הוא עושה אלוקים מצליח בידו" (בראשית ל"ח, ב'), "וירא אדוניו כי ה' איתו" (ג'), "ויברך ה' את בית המצרי...", "ויהי השם את יוסף ויט אליו חסד" (ל"ט, כ"א). יוסף זוכה לנשיאת חן מיוחדת מאת ה'.
יוסף פותר לפרעה את חלומו, ומבשר לו שעתידות לבוא שבע שנות שובע. אך אחריהן תגענה שבע שנות רעב קשות מאוד. יוסף ממליץ לפרעה למנות "איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים" (מ"א, ל"ג).
מדוע יש צורך באיש נבון וחכם? מדוע לא מספיק אפסנאי טוב בעל ידע רחב בענייני תבואה, שידע כיצד לאחסן תבואה לשנות הרעב?
מיהו החכם? המשנה במסכת אבות כותבת את התשובה: "איזהו חכם? הרואה את הנולד" (אבות פרק ב').
איזו חכמה מיוחדת יש צורך כדי לראות את הנולד? הרי כל אחד מאיתנו יכול לראות את הנולד, שהרי הוא כבר נולד וכולם רואים אותו... אלא שכוונת המשנה היא שהחכם רואה את מה שעתיד להיוולד. אם כן, מדוע המשנה לא כותבת ברור, מדוע היא כותבת "הרואה את הנולד", בלשון הווה?
מי שמאיר את עיננו הוא רבי אליהו לופיאן בספרו "לב אליהו". אכן, הוא אומר, זו כוונת המשנה, החכם האמיתי רואה את מה שעתיד להיוולד, [כאילו כבר נולד עכשיו].
הרבה מאיתנו יודעים היטב את העתיד. כן כן. אמנם לא כולנו מגידי עתידות, אולם, כולנו יודעים היטב מהן ההשלכות של מעשנו. אלא שלא תמיד יש בכוחה של ידיעה זו למנוע מאיתנו את הצעד הלא נכון. ידיעה זו אינה מספיק מוחשית בליבנו בשעת עשיית המעשה.
מרחק רב קיים בין ידיעת האדם לבין מעשיו בפועל. לפעמים קיים גם נתק מוחלט בין השנים. חכמי הקבלה קוראים למצב זה "מיצר הגרון", בין שכלו של האדם – המפקד העליון – לבין גופו, יש גרון צר... לא תמיד הידיעות "זורמות" בקלות מהשכל אל כלי המעשה, אל ליבו ואיבריו...
תפקידנו להמחיש ולצייר בעינינו את העתיד כאילו הוא כבר כאן. ננסה רגע אחד, לפני המעשה, לעצור ולדמיין אלו השלכות תהיינה למעשינו. על בסיס טעויות ולקחים מהעבר, ננסה לדמיין כיצד נרגיש כתוצאה מהצעד הנוכחי.
אדם שאצלו העתיד כבר כאן – הוא החכם!
יוסף אומר לפ
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו