ככה אתה יוצא?! - דבר תורה לפרשת ויצא

שאלה

בפתח פרשת השבוע, מתארת התורה תיאור דרמטי של עזיבת יעקב את הארץ:

["ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"].

התורה מספרת לנו שיעקב לא רק יצא מבאר שבע, אלא הוא גם הלך לחרן.

ועל כך רבו המפרשים שתמהו מה הסיבה ל[כפילות] של "ויצא" ו-"וילך" - מדוע צריך לספר לנו שיעקב גם יצא וגם הלך?

מדוע לא די לומר "ויצא יעקב מבאר שבע לחרן"? או "וילך יעקב מבאר שבע לחרן"?

[רש"י] בפתיחת הפרשה מסביר את הכפילות - בכך שיציאת צדיק מן העיר עושה רושם.

עד עכשיו היו בעיר באר שבע כמה צדיקים:

יצחק, רבקה ויעקב.

עכשיו, כשיעקב עזב את העיר - עזיבתו הותירה רושם על העיר.

מעניין להעיר בהקשר הזה - [על מי] עשתה עזיבתו של יעקב רושם?

האם על הכנענים או הפלישתים שחיו בקרבתה?

איזה רושם והשפעה יש לכך עליהם?

אלא כמובן שההשפעה והרושם שנעשו כתוצאה מעזיבת יעקב את העיר, נותרו [על יצחק ורבקה, הצדיקים האחרים שנותרו בה], ולא על התושבים האחרים שלא מרגישים בכך בכלל.

ניתן לומר הסבר נוסף לכפילות הזו, של היציאה וההליכה של יעקב:

כשאדם עוזב מקום אחד והולך למקום אחר, אפשר לראות את המעשה הזה בשתי זוויות ראיה:

1. הוא [רוצה לצאת] מכאן,

הוא מעוניין לעזוב את המקום הזה שבו הוא נמצא.

אך כדי לעזוב את המקום הזה, הוא חייב - ממה נפשך - להגיע למקום אחר, ולכן הוא הולך למקום אחר,

אך [מה שחשוב לו] באמת הוא עזיבת המקום הנוכחי.

הוא "יוצא" מכאן..

הדגש הוא על יציאתו את המקום הנוכחי.

2. הוא [רוצה להגיע] לשם, הוא מעוניין להגיע למקום מסוים,

ולכן כדי לעשות זאת - הוא חייב לצאת מכאן, אך מה שמעניין אותו באמת הוא [היעד].

כדי להגיע למקום מסוים הוא עוזב את המקום הנוכחי, הוא "הולך" לשם, וממה נפשך הוא חייב קודם לצאת מכאן, אך הדגש הוא על [הליכתו] לשם.

מה הסיבה לעזיבתו של יעקב את באר שבע לחרן?

בסוף [פרשת "תולדות"] מתארת לנו התורה כי יצחק קורא ליעקב ומצווה אותו ללכת אל בתואל דודו ולקחת משם אשה:

" [קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ]".

כלומר, יצחק מצווה את יעקב ללכת לחרן כדי להגיע לשם ולשאת שם אשה.

[אליבא דיצחק - המטרה] של עזיבת יעקב את באר שבע היא [ההגעה לחרן], האפשרות [הראשונה] שתיארנו.

הדגש הוא על

אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו

תשובה