שאלה
בפתח פרשת השבוע, מתארת התורה תיאור דרמטי של עזיבת יעקב את הארץ:
["ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"].
התורה מספרת לנו שיעקב לא רק יצא מבאר שבע, אלא הוא גם הלך לחרן.
ועל כך רבו המפרשים שתמהו מה הסיבה ל[כפילות] של "ויצא" ו-"וילך" - מדוע צריך לספר לנו שיעקב גם יצא וגם הלך?
מדוע לא די לומר "ויצא יעקב מבאר שבע לחרן"? או "וילך יעקב מבאר שבע לחרן"?
[רש"י] בפתיחת הפרשה מסביר את הכפילות - בכך שיציאת צדיק מן העיר עושה רושם.
עד עכשיו היו בעיר באר שבע כמה צדיקים:
יצחק, רבקה ויעקב.
עכשיו, כשיעקב עזב את העיר - עזיבתו הותירה רושם על העיר.
מעניין להעיר בהקשר הזה - [על מי] עשתה עזיבתו של יעקב רושם?
האם על הכנענים או הפלישתים שחיו בקרבתה?
איזה רושם והשפעה יש לכך עליהם?
אלא כמובן שההשפעה והרושם שנעשו כתוצאה מעזיבת יעקב את העיר, נותרו [על יצחק ורבקה, הצדיקים האחרים שנותרו בה], ולא על התושבים האחרים שלא מרגישים בכך בכלל.
ניתן לומר הסבר נוסף לכפילות הזו, של היציאה וההליכה של יעקב:
כשאדם עוזב מקום אחד והולך למקום אחר, אפשר לראות את המעשה הזה בשתי זוויות ראיה:
1. הוא [רוצה לצאת] מכאן,
הוא מעוניין לעזוב את המקום הזה שבו הוא נמצא.
אך כדי לעזוב את המקום הזה, הוא חייב - ממה נפשך - להגיע למקום אחר, ולכן הוא הולך למקום אחר,
אך [מה שחשוב לו] באמת הוא עזיבת המקום הנוכחי.
הוא "יוצא" מכאן..
הדגש הוא על יציאתו את המקום הנוכחי.
2. הוא [רוצה להגיע] לשם, הוא מעוניין להגיע למקום מסוים,
ולכן כדי לעשות זאת - הוא חייב לצאת מכאן, אך מה שמעניין אותו באמת הוא [היעד].
כדי להגיע למקום מסוים הוא עוזב את המקום הנוכחי, הוא "הולך" לשם, וממה נפשך הוא חייב קודם לצאת מכאן, אך הדגש הוא על [הליכתו] לשם.
מה הסיבה לעזיבתו של יעקב את באר שבע לחרן?
בסוף [פרשת "תולדות"] מתארת לנו התורה כי יצחק קורא ליעקב ומצווה אותו ללכת אל בתואל דודו ולקחת משם אשה:
" [קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ]".
כלומר, יצחק מצווה את יעקב ללכת לחרן כדי להגיע לשם ולשאת שם אשה.
[אליבא דיצחק - המטרה] של עזיבת יעקב את באר שבע היא [ההגעה לחרן], האפשרות [הראשונה] שתיארנו.
הדגש הוא על
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו