שאלה
אחד הייחודים שבספר דברים, הוא – שחלק לא קטן ממנו עוסק בתוכחה.
אחרי 40 שנה של נדידה במדבר, לפני הכניסה לארץ שאיתה בא מותו של משה, משה מוכיח את עם ישראל על כל התלאות שעברו.
חלק מהתוכחה שמשה נותן, הוא כריתת הברית הנוספת בין עם ישראל לבין הקב"ה.
"[אתם ניצבים היום כולכם, לפני יהוה אלוהיכם: ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כול, איש ישראל. טפכם נשיכם*וגרך, אשר בקרב מחניך: מחוטב עציך, עד שואב מימיך. לעוברך, בברית יהוה אלוהיך*ובאלתו: אשר יהוה אלוהיך, כורת עימך היום... וילך, משה; וידבר את-הדברים האלה, אל-כל-ישראל]" (דברים, פרק כ"ט פסוק ט' – י"א, פרק ל"א פסוק א').
אחד ממאריכי הדבר הגדולים של ישראל בהיווסדה, היה נשיא המדינה לשעבר – זלמן שזר.
בנאומיו הוא היה חופר בכל רחבי ההיסטוריה היהודית.
מספר הסופר חיים באר, על הלוויית משה שרת שהתקיימה בתל אביב, בבית הקברות טרומפלדור:
"ההלווייה התקיימה [באחד הימים החמים של השנה]. האנשים ציפו ללוייה קצרה ועניינית, אך זלמן שזר נשא נאום ארוך על המנוח, ועל פועלו מאז עלותו לארץ.
לאחר מכן העיף מבט הצידה ואמר – 'אני רואה גם את קיברו של אליהו גולומב ידידנו', ומיד התחיל להספיד אותו.
מיד כשסיים העיף מבט לצד אחר, ואז אמר בהתלהבות – 'גם את קברו של דוב הוז', ובכל הכוח הספיד גם אותו.
מנהל החברא קדישא קרא לעוזריו בדחיפות ואמר להם – '[לכו, כסו את המצבות]!!!'" (שמועה מחיים באר).
עם ישראל, ככלל וכפרט עומדים לקבל תוכחה ולעמוד בשבועה, משה עושה זאת בדרך מיוחדת:
קודם כל, משה מדבר אל [כל העם] - "אתם" (=ברבים).
הוא אומר להם שזה חל על כולם:
כל בעלי המעמד בהיררכיה השולטת, גברים נשים וילדים, כל בעלי המקצוע... בקיצור - ללא יוצאים מהכלל.
ואז משה עובר לשיטה נוספת :
"וילך וידבר... אל כל ישראל" (=ביחיד).
משה עובר [בין כל אחד ואחד] ומדבר אליו. מוכיח כל אחד [לפי הדרך המתאימה לאותו האדם].
פרשות "ניצבים וילך" מגיעות אלינו תמיד בקרבת/בתוך ימי הסליחות – ימים בהם הקב"ה הכי קרוב אלינו, המלך בשדה.
לפעמים נראה לנו, במקרה שאנחנו חוטאים חטא מסוים במהלך השנה - שלא משנה עד כמה ננסה לחזור בתשובה, אין מצב שהקב"ה יסלח לנו הפעם.
איך אחרי כל מה שעברנו אפשר להגיע לאותה הדבקות של הבנאדם שמתפלל לידינו, ומתנדנד כמו לולב?!
הלך על
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו