שאלה
שלום כבוד הרב,
שמי , ואני לומדת בכיתה י' באולפנה דתית.
קרה לי מקרה בו דיברתי עם חברה שלי בפלאפון (בהודעות, לא בשיחה) בשיעור חופשי, ובגלל שמצב רוחה היה ירוד מאוד (משהו קיצוני במיוחד שקשור לחשש לבריאות אביה), התקשיתי להודיע לה על כך שעלי להיכנס לשיעור, ושאסור לי להשתמש בפלאפון באותה השעה, לכן המשכתי לדבר איתה (בתוך הכיתה).
השתתפתי בשיעור במלוא מובן המילה, בעוד המשכתי לדבר איתה מהצד בניסיון לעודד אותה, ואז המורה ראתה שהפלאפון שלי דלוק על השולחן, ולקחה לי אותו.
כעיקרון, ישנה חוקיות בבית הספר שלי, שאם תלמיד משתמש בפלאפון שלו במהלך הלימודים, הוא נלקח ממנו למספר ימים. הבנתי שעברתי על החוקיות הזו, אבל הרגשתי שהמטרה שלי הייתה חשובה מספיק, לכן דיברתי לאחר מכן עם המורה ועם מנהלת בית הספר, והסברתי לשתיהן שהמעשה נעשה שלא מתוך זלזול בשתיהן, אלא בגלל הסיבה הפשוטה שחברתי הייתה במצב ירוד, ולא היה לה באותו רגע מישהו אחר לדבר איתו, לכן לא רציתי לנטוש אותה לבדה כשהיא חוששת לאביה, ורק בסופו של דבר חשבתי שיכולתי לבקש מהמורה לצאת. אני לא חושבת שזו אשמתי שהרעיון לא עלה לראשי באותו הרגע.
המנהלת אמרה שהיא מעריכה אותי על הכנות, ושהיא נותנת בי אמון, אך שלא אוכל לקבל את המכשיר.
העובדה הזו מאוד הרגיזה אותי, מכיוון שהודתי שעשיתי מעשה שגוי, והבטחתי שאם יקרה מתישהו מקרה דומה, אבקש מהמורה רשות לצאת, ואם היא לא תסכים אחתום בכך את השיחה. לדעתי - ולפי הבנתי, גם לדעת המנהלת - המטרה שלי הצדיקה את המעשה, אך גם אם המנהלת רואה בסיבה שלי כלא מספיקה, האם זה מותר בכלל?
הפלאפון שלי הוא מכשיר שנמצא בבעלותי או בבעלות הוריי, ובוודאי שזה לא מקובל עליי או על הוריי שהמנהלת תיקח לי מכשיר שאני מוצאת בו שימוש מחוץ לקוטלי בית הספר באופן יום-יומי, ולא רק לשיחות סתמיות. האם זה לא נחשב כגזל?
הערה: אני לא בטוחה שזה נכון, אך לאחר היוועצות עם חברתי (היא בת שמונה עשרה), גיליתי ש"חוק החילוט מציין שהיחידים בעלי הזכות לחלט רכוש פרטי של אדם ללא רשותו הוא שוטר תחת צו החתום על ידי שופט, ושכל מקרה שבו האדם אומר שהוא בעל הזכות לחלט הוא מקרה של הונאה וגניבה." (אני מצטטת מחדש שטעיתי בהבנת דבריה, או שלא אכתוב אותם נכונה.)
מבחינה חוקית אני די בטוחה שהעניין לא בסדר לחלוטין.
מה אומרת ההלכה?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
ב"ה,
שלום וברכה,
מי שנכנס למוסד חינוכי בכך הוא מקבל עליו את החוקים והכללים אם הכללים לא מוצאים חן בעניו הוא צריך לחפש מקום אחר,
אי אפשר לנהל מוסד חינוכי ללא כללים.
ואי אפשר להכנס למוסד ללמוד ולקבל את כל הטוב אבל לא לקבל את הכללים.
מה דעתך על תלמידה שמשחקת ללא הפסק חמש אבנים על השולחן ואחרי כל ההערות ובכל השיעורים היא ממשיכה, גם אז אסור לקחת לה את האבנים?
חוק זה חוק! לא?
אגב, בחוק שצטטת נאמר: "רכוש פרטי של אדם ללא רשותו" - את אולי לא הרשת במפורש אבל בעצם כניסתך לאולפנא הסכמת ואולי יש גם חתימה של ההורים על כללים אלו.
בברכה,
דני ארגמן