שאלה
שלום כבוד הרב
אני נשוי ועובד 8 שנים בייצור בסטארט אפ.לפני שנתיים היו בצוות איתי 2 בנות .ולי בתור דתי בצוות היה קשה מאוד לעבוד איתן.מה גם שהרב שלי אמר שהן טומאה גדולה והן פריחות.בכל אופן כל פעם שהייתי צריך לעבוד איתן יחד חשתי אי נוחות מזוויעה.מעין סוג של מתח כזה.אציין שבאותה תקופה רב גדול ייעץ להנהלת החברה בה אני עובד וההנהחה החליטה לפטר אותן.הן גם היו מדברות סגנון כ.ליזה שלא מתאים לי בכל אופן.הן פוטרו.אני כהררגע זועובד בחברה זו אך הרבה פעמים עולות בי מחשבות שבגללי הן פוטרו.אני לא זה שפיטרתי אבל בעקיפין הן פוטרו מהצוות שלי.אינני יודע לפעמים איך להתמודד שבאה אליי מחשבה שבגללי פוטרו.מה לומר לעצמי.האם זה נורמאלי שבייצור יש רק גברים.והאם הגעתי לתובנה שקשה לי לעבוד בצוות עם נשים האם זה פסול?בכל אופן איך להשתחרר מתחושת אשמה זו? האם לחפש עבודה מוגדרת שיש בה רק גברים?
תודה על תשובתך
כל טוב
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אין לך אחריות ישירה על פיטוריהן - לכן זו לא אשמתך.
אבל המצפון שלך מטריד אותך בצדק מפני שאולי יש לך השפעה עקיפה על פיטוריהן.
חזרה בתשובה, לפי הרמב"ם כוללת שלשה מרכיבים:
הכרה בחטא
חרטה
וקבלה לעתיד
כאשר מדובר על חטא שבין אדם לחברו צריך גם פיצוי וריצוי.
במקרה שלך:
הכרה בחטא - מתבטאת בדבריך כאן.
חרטה - וקבלה לעתיד, עליך לעשות חשבון נפש:
הבנות הללו לא עשו שום דבר נגדך. הן התנהגו בדרך המוכרת להם. הדבר דומה למקרה שאתה נופש בפארק ומישהו בקרבתך מחליט לצלות בשר על האש וזה מפריע לך, האם אתה יכול לגרש אותו מהמקום, או שעליך לשנות את המקום שלך?
אולי היתה אפשרות לפתרון אחר ללא פיטוריהן - שאתה או הן יעברו למסגרת עבודה אחרת במפעל?
אם יש לך אפשרות כדאי לעשות ריצוי - להבהיר להן במכתב קצר (אתה לא צריך לפגוש אותן - זה ממילא קשה לך) שאתה מצטער שהן פוטרו.
לאחר כל זאת, אחרי שמלאת את תהליך התשובה אין לך עוד סיבה לנקיפות מצפון.
באשר לעבודה של נשים. כאשר מדובר במבוגרים ורציניים שלא מפתחים קשרים אישיים ושומרים על נימוס ואדיבות, אין סיבה לאסור עבודה של נשים באותו מתקן או משרד. זו מציאות יום-יומית מוכרת: מורים ומורות בבית ספר דתי, מנהלים ומנהלות, פקידים ופקידות, במקומות עבורה דתיים.