לרחם על תושבי רצועת עזה

שלום וברכה

אינני חושב שיש הלכות רגשות. יש דברים אסורים, יש דברים שחייבים, אולם קיים מרחב גדול מאוד של הכרעה אישית.
אני יכול לכתוב אך ורק מה אני חש: היחס שלי לתושבי עזה מורכב. מחד גיסא, הם בחרו את השלטון הרשעי הזה. לא זו בלבד, אלא שרבים מהם תומכים במעשיו. לא זו בלבד, אלא שאיני שוכח לרגע מה היה קורה לו המצב היה הפוך, ומה הם היו עושים לא היה ריבונו של עולם מסגיר אותנו בידיהם. הם קיבלו חלק ממה שמגיע להם על יחסם זה. באבוד רשעים -רינה. אני מודה לריבונו של עולם על כך שנתן אותם בידינו. אני מודה לריבונו של עולם על שאיפשר לנו להכות אותם.
מאידך גיסא, כואב לי לראות הרס אובדן ושכול; בוודאי יש שם רבים רבים שהיו מעדיפים לסלק את החמאס מהשלטון; בוודאי שיש חלק מהם שהם נפגעים שלא ברצונם, והיו מעדיפים כי תקציב עזה היה הולך לפיתוח חייהם ולא לחציבת מנהרות; ומעבר לכך - כל כאב בעולם נוגע בי במקום מסוים. את זה למדתי מאברהם אבינו עליו השלום, שהתפלל גם על אנשי סדום, על אף שהיו רעים וחטאים לד' מאוד, ומפרשנותו של הנצי"ב בתחילת ספר בראשית.
על כן, נראה לי כי היחס צריך להיות עיקרי ומשני. העיקרי - הוא ההודאה לריבונו של עולם על כך שנצחנו, והכאב הגדול בראש ובראשונה על האובדן של חיים אצלנו. המשני הוא הרצון שלא יהיה הרס וכאב בעולם.



כל טוב