נזק תוך כדי עבודה

עובד מוגדר בדרך כלל כמומחה במקצועו.
העובד מוגדר כנושא שכר לעניין חובותיו כלפי המעביד (שולחן ערוך חושן משפט סימן שו), מפני שהמשכורת אותה הוא מקבל היא שכרו.
עובד שלא מילא את חובותיו כראוי ובעקבות כך נגרם הפסד למעביד - חייב לפצות את המעביד על הפסדו. זאת ובהתאם למה שנפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך (חושן משפט סימן שו): "המראה דינר לשולחני ואמר לו יפה הוא ונמצא רע אם בשכר ראהו חייב לשלם אף על פי שהוא בקי ואינו צריך להתלמד... ואם אינו בקי חייב לשלם אף על פי שהוא בחינם, והוא שיאמר לשולחני עליך אני סומך או שהיו הדברים מראים שהוא סומך על ראייתו ולא יראה לאחרים".
במקרה שאי מילוי החובה נבע מאונס – פטור העובד מתשלום פיצויים (כדין שומר שכר הפטור מאונס).
יחד עם זאת אמרו חכמים (בבא מציעא פג, א) שאפילו כאשר עובד חייב לשלם, מצווה להיכנס אתו לפנים משורת הדין ולא לגבות ממנו פיצויים, אלא אם כן הזיק בכוונה. במקרה שהזיק ברשלנות (שחיובו מדין שומר ולא מדין מזיק) נכון שלא לגבות את הנזק.
באשר לשכרו של העובד עבור שעות עבודתו שלא הניבו כל תפוקה, על פי שורת הדין, המעביד אינו צריך לשלם לו עבורן. ברם אם מצבו הכלכלי של העובד קשה, גם כאן אמרו חכמים שישלם לו את שכרו לפנים משורת הדין, והסמיכו זאת על הפסוק "למען תלך בדרך טובים ואורחות צדיקים תשמור" (משלי ב, כ).
משמעות הסוגיה בתלמוד (בבא מציעא פג, א) היא שיש להעמיד את המעביד על כך שמהראוי לנהוג לפנים משורת הדין, ושכך נוהגים אנשים טובים וצדיקים. השומע ישמע, ומי שאינו שומע, לא ניתן לכפות עליו לנהוג לפנים משורת הדין (ערוך השולחן חושן משפט סימן שד סעיף יא).
הרב אודי פרומן