תועב ה' כל גבה לב

שלום וברכה

איני בטוח שיש בידי להגדיר מידות בכלל.
וענווה בפרט.
קשה להגדיר מושגים ראשוניים.
ענווה היא למעשה ...ענווה 1
אפשר לנסות לתאר אותה, אבל התיאור לא יהיה כל כך מדויק.
אנסה:
ענווה היא תחושת קיום שבה אדם מסתכל על עצמו כחלק ממשהו יותר גדול.
לא הוא עומד בפני עצמו, ולא הוא מהווה אמת המידה של הכל.
הוא רואה את עצמו כמי שמורכב מכוחות שהוענקו לו – לא הוא יצר הכל.
הוא רואה את עצמו כמי שהוא חלק מחברה – לא הוא חזות הכל, והוא גם לא היחיד או החשוב ביותר או המיוחד ביותר בחברה זו.
הוא רואה את עצמו כמי שיש לו מה לקבל מאחרים, והרבה – ולא הכל נמצא אצלו.
ובדרך זו, הוא מייחס חשיבות מסוימת לעצמו – אולם לא חשיבות עליונה, אלא בלולה וכלולה בכולם.

והוא שמח בחלקו. ובחלק אחרים גם כן. ובעין טובה.

איך עובדים על זה ?
ולוואי וידעתי.
גם כאן, אני יכול להציע משהו. בזהירות.
עובדים על זה בדיוק כפי שכתוב למעלה.
לאמור: בשעה שאתה מרגיל את עצמך לראות את עצמך כחלק מתמונה יותר כוללת, כאבר בתוך קבוצה גדולה, כברוא של הקב"ה בתוך הבריאה, וכמי שאינו רואה בו את חזות הכל – אתה הולך בדרך נכונה.

האם הצלחתי לקדם במשהו ?

כל טוב