שאלה
לכבוד הרב שלום,
שמי עידו ואני צעיר בן 16 הנמצא כרגע במשבר זהות עמוק, ואני מעוניין לבקש את עצתך.
מאז ומתמיד חשבתי את עצמי לבן העם היהודי והזדהתי תמיד עם עקרונות האמונה הבסיסיים שנחשפתי אליהם בכל הקשור לחגים ולמסורת, לרוב על דרך אמונתו של הרמב"ם.
ועם זאת, באורח חיי ובעולמי אני מוגדר כחילוני, זאת משום שזהו העולם אליו גדלתי ומשום שלא ניתנה לי אפשרות של ממש להיחשף לעולמה של היהדות, האמונה הניצחת עליה מבוסס העם אליו אני שייך;
אולם נתקלתי לא מזמן באמירתו של יעקב עמידרור הטוענת כי החילונים הם בבחינת "גויים דוברי עברית".
אמירה זאת הדאיגה אותי מאוד, כיוון שמצאתי בה אמת ואפילו נראית מוצדקת בעיניי. כלומר, על אף היותי חילוני - לא אומר שאהיה כזה לעולמי עד - איך מסוגל אני כיהודי שלא להיות בקיא, ואילו ברמה בסיסית, בנבכי התושב"ע, המקרא והסיפורים היהודיים?! ועכשיו, לא הייתה לי בעיה אם ההבדל ביני לבין יהודי שומר מצוות היה הבדל שכזה, הקשור לאופייו היהודי ולאופן הקבלה של כל אחד מאתנו את היהדות, שהרי "אחד העם" היה חילוני גמור, ולמרות זאת אין עוררין על העובדה כי בקיאותו במקורות היהודיים והערכיים היהודיים הייתה רבה.
לא רק הדאיגה אותי האמירה הזאת אלא שגם הייתה מעין "סטירת לחי מצלצלת" מבחינתי והכניסה אותי לאותו משבר מדובר, ואין אני מתייחס אליי כאל יחיד דוקא, אלא גם לשאר רעי היהודיים שלא זכו לגדול בקיאים בתרבותם הדתית. מה באמת מבדיל ביננו לבין שאר הגויים, ומה המאחד ביננו לבינכם, היהודים החילוניים והדתיים, ומה דעתך בסוגייה זו?
הייתי גם רוצה לשאול אותך את השאלה הבאה, שאולי עלולה להיראות מעט לא קונבנציונלית עבורך:
איך אני, כנער חילוני יהודי בבחינת "תינוק שנשבה" יכול להתקרב אל היהדות לאו דוקא מטעמים דתיים, אלא מבחינה תרבותית רומנטית, וזאת כדי שתהיה לי שפה משותפת - כזאת שלא קיימת היום - בעזרתה אוכל לדבר עם אחי הדתיים והחרדיים?
אני מתנצל מראש אם אחת מאמירותיי בשאלה זאת שהפניתי אליך תכניס אותך למצב של אי נעימות מכל סוג שהיא, ומובן שאינני שולל את האפשרות לחזרה בתשובה על כל נגררותיה בשום אופן, רק שזו לא הכוונה שלי נכון לרגע זה.
אני יודע שאני בסה"כ נער חילוני בן 16 ומבולבל, אבל אשמח אם בכל זאת תוכל לענות על שאלותיי בשיא הרצינות האפשרית.
תודה מראש ושיהיה לך יום נפלא!
- עידו
תשובה
שלום לך
תזכה למצוות על מחשבותיך החשובות
וכן על ההבנה שאמירות כאלו או אחרות אינם קודש אלא רק דעתו הפרטית של מי שאומר אותם אבל הם מועילות לך בכך שהם גורמות לך מחשבה עמוקה יותר על זהותך.
אומר לך את דעתי
אתה בן לעם היהודי,
עד לפני כמה עשרות שנים רוב בוגרי בתי הספר במדינת ישראל הכירו טוב את עמם (אני מתייחס רק לבתי הספר החילוניים).
אם בלימודי תנ"ך
אם בלימודי תורה שבעל פה
אם בלימודי הסתוריה והסתוריה יהודית
אם בלימודי אזרחות
אם בשיעורי ספרות כמו רבי יהודה הלוי, עגנון וכד'
אם בשיעורי חינוך, בטיולים בטכסים וכד'.
לצערי ב 30 שנה האחרונות המצב מאד מאד הדרדר.
הגורם המרכזי לכך הוא השיח הציבורי כאשר את סדר היום שלנו מובילה קבוצה קטנה (להערכתי כ 10% מהעם) מאד מסוימת המנסה בכוונה או שלא בכוונה לשנות את סולם העדיפויות והמחשבה שלנו. (אשתדל להביא לך דוגמא בהמשך)
לפני כחצי שנה שאלתי את אחד האנשים ששנים רבות עסקו בחינוך במדינת ישראל מה לדעתו הפתרון הרצוי
תשובתו היתה -
הוא מאבחן את הבעיה שבכל מקום בו רוצים לשפר את החינוך בכיוון שאתה רוצה, מיד קם מתנגד קולני שמעורר כל זעקה והיוזמה מתבטלת.
לדעתו נכון להקים זרם חינוך נוסף ממלכתי חילוני.
בו לא ילמדו לא תנך ולא ספרות ולא ערכים לאומיים וכך יתאפשר בזרם החינוך הממלכתי הרגיל להשיב לימודים אלו לתוכנית הלימודים כך שכל תלמיד יצא משם עם זהות יהודית והכרת היסודות של עמו.
(כמובן שזה לא פשוט, היהודי מזמן אינו בתפקיד ממלכתי במדינת ישראל והרוחות עדין נושבות בכיוון ההפוך) - אני בטוח שיום יבוא והוא אינו רחוק בו המגמה אכן תשתנה, כמוך יש רבים מאד.
בברכה דוד לוי
לשיחה נוספת אתה יכול להתקשר אלי 098987548
דוגמא להמחשה -
לכל אדם ברור שיסוד החיים שלו ויסוד העם זו המשפחה.
בשיח הציבורי היחיד דוחה את המשפחה.
לכן היום צריך להחצין ולפאר אדם שיש לו תאוות מין שאינן משרתות את המטרה של בנית משפחה. אין הכוונה שלא לנדותו אותו מהחברה אלא הוא מתגאה בפני רבים בתכונה זו שלו במקום להצניע אותה כראוי לענינים כאלו, בין אם הם טבעיים ורגילים אבל מוצנעים אצל רוב בני האדם ובין אם הוא חורג מהטבעיות - מדוע לדבר על כך בראש חוצות כאידאל.