לחץ, לחץ, לחץ!

שלום וכל הכבוד שבמקום לרבוץ שלוש שנים יש לך יותר מדי דברים.
אני מאוד מזדהה עם מה שאת מרגישה ואני יודע שעבר לא מעט זמן מאז ששלחת את השאלה, אבל מי יודע אם זה לא יעזור לך בעתיד או לשואלים נוספים.

לחץ באמת גורם לפגיעה ברמת החיים, כמו שאת אומרת, אז מה יש לעשות?
לפני שניתן עצה חשוב לציין שרוב הלחץ הוא בראש. אפשר בהחלט להיות מאוד עסוק אבל לא לחוץ ואפילו להישאר רגוע כשלא מספיקים מאה אחוז ממה שלקחנו על עצמנו. חשוב לזכור שלמשפט "בשבילי נברא העולם" יש גם המשך מחשבתי - "ואנכי תולעת ולא איש". צריך תמיד להרגיש אחריות על העולם, אבל גם לזכור ש"לא עליך המלאכה לגמור" ואם זה אומר להוריד אידיאל אחד או שניים ברובד המעשי לקצת זמן, אז זה כדאי לצורך הגשמה טובה של האידיאלים האחרים.
זה לא אומר שאת מוותרת על אידאל, אלא שאת מבינה שכדי שתוכלי לקיים אותו את צריכה להכין את הכלים שלך לעסוק במצבי לחץ במגוון של ערכים ברובד המעשי.
כמובן, [אל] תשכחי מהערכים כלל וכלל!
אגב, לא ציינת מה בדיוק כל החובות שלך, אבל אני מניח שבגדול מדובר על לימודים, הדרכה, עזרה בבית, לימוד נהיגה והשגת כסף ללימוד זה ודברים דומים.
לכן, נשתמש בזה כדוגמא, אבל אם מדובר בדברים אחרים אני מאמין שהעצה הזאת דרך הדוגמאות הללו יעזרו לך.

[ובפועל?]
עצה מעשית: קחי דף ועט ותרשמי את כל מה שאת רוצה לעשות וסדר החשיבות שלהם.
אחרי זה, תבדקי כמה שעות פנויות יש לך בממוצע בשבוע.
תורידי חמש או שש שעות מהזמן שלך ואת השאר תחלקי לפי חשיבות בין הדברים האחרים.
לדוגמא, יכול להיות למשל שלהדרכה היית מאוד רוצה עשרים שעות, אבל גם חמש עשרה שעות ישאירו את ההדרכה ברמה גבוהה, ולכן אפשר לקצץ שם.
זה לא אומר לעגל – אלא במקום להשקיע 120% את משקיעה 100%.
מצד ההכנה של הפעולה וכד´ את באמת נותנת את כולך, וגם בהדרכה, אבל זה אומר שאולי לא תעשי לקבוצה שלך ערב שיא, אלא "רק" פעולה מושקעת. זה אומר שבמקום להגיע ראשונה לסניף ולצאת אחרונה מהסניף תגיעי זמן מסוים לפני הפעולה ותשאירי קצת זמן אחרי, כל זאת את חלק מהסניף ולא רק הקבוצה שלך, ואת הזמן "שחסכת" תעבירי למשהו שדורש עכשיו יותר זמן.
אם את רואה שאין לך מספיק זמן, אז תראי על מה את מעדיפה "לוותר" (באופן זמני!) או לחלופין תקבלי החלטה מודעת שיש שניים או שלושה דברים שאת לא תשקיעי בהם מספיק זמן והם יעשו על ידך בצורה בינונית בלבד.
עכשיו נשאר לך רק לחלק את השעות בתוך השבוע.

מה בקשר לשעות שאמרתי לך להוריד מהחישוב?
קחי איזה שעתיים מהם לצורך בלתמי"ם כדי שתוכלי לאלתר במקרה של הפתעות. את ארבע השעות הנותרות חלקי לפחות לשלושה ימים בשבוע ותרשמי לך שאלו הזמנים שלך לנוח ולהנות. בזמנים האלו את בשום אופן לא עושה מטלות אלה רק נחה!
אומרים שאדם שלא נח הוא אדם אומלל וה´ מעולם לא דרש מאיתנו להיות אומללים.
יותר מזה: הוא לא רוצה שנהיה אומללים.

[תמיד בשמחה]
עצה אמונית.
כבר הזכרתי את המשפט "בשבילי נברא העולם", אבל יותר מזה חשוב לזכור שה´ לא נותן לנו משימות שלא נוכל לעמוד בהן. ה´ רוצה שנשמח בעבודתו, אלא שלפעמים אנחנו קצת מתבלבלים.
קוראים לשמחה בשמהו אחד.
כתוב "אדם לעמל יולד" וזה חלק מהווייתנו בעולם; תחשבי איך היינו נראים בלי העמל הזה?
נכון, לפעמים זה מביא ללחץ, אבל יכול להיות שזה קורה כי אנחנו טובעים במה שאנחנו עושים וכאשר אנחנו מצליחים לסדר בראש את הדברים, להרים ראש מעל המים ולראות את סדר הדברים זה יכול לתת מימד מסוים של רוגע גם בלי שהזזנו וסידרנו דברים מהתחלה.
בסוף, העצה שנתנו זה דרך לסדר את הסיפרייה האישית שלך.
לא סיפריית הספרים אלא סיפריית הזמנים.
כאשר דברים מסודרים יותר זה יותר נעים בעין ופחות מלחיץ.
איך זה קשור לשמחה?
כי גם הרוגע והגישה שבאים איתה – האם זה לרעתי או לטובתי יכול להשפיע על הלחץ.
ב"ה זה לא נשמע שאת באה ככה בכעס או בגישה שזה רע לך, לכן העבודה על השמחה וכך שזכית בהזדמנות אדירה לעבודה של מידות (של עין טובה ולראות מה את לומדת בתהליך, לדוגמא) יכול מאוד לרומם גם את ההרגשה.

ובנימה אישית לפני סיום, אחרי שנולדה לנו הילדה, הרגשתי חנוק לחלוטין בין עבודה, ילדה, אישה, ניהול בית, לימוד תורה, לימודים אקדמאים ורצון גם ליהנות בחיים. בהתחלה לקחתי את זה מאוד קשה, אבל אחרי כמה זמן (ובעזרת התובנות של אשתי) התחלתי פשוט להגיד לעצמי שיש לי זמן והאמת שתוך כמה זמן לא רק שהלחץ ירד פלאים אלא גם הספקתי יותר!!!
ובמובן חד יותר, עודף עבודה הוא עובדה, אבל להפוך את זה ללחץ שלילי ולא אתגר חיובי זו כבר בחירה; וזה מתקשר למה שכתבנו לגבי הגישה בפסקה הקודמת.

מקווה שהדברים עזרו וקצת נתנו כיוון.
לכל שאלה נוספת אתה מוזמן לפנות אליי למייל orenlass@gmail.com
אורן לסר