תגידו, אתם השתגעתם?! - דבר תורה לפרשת בהר

שאלה

פרשת השבוע פרשת בהר היא [פרשת השמיטה]:

"וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַ-ה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר" (ויקרא, פרק כ"ה פסוקים ד' – ה').

להפסיק לעבוד [שנה שלימה]? תגידו אתם השתגעתם?!

שנה שלימה לא לעבוד? [אפשר להשתגע] רק מהמחשבה על זה!

הנזק הכלכלי העצום של שנת בטלה, יהפוך אותנו לעניים! גם ככה מעגל העוני הולך וגדל כל שנה, ופתאום ככה להפסיק לעבוד? אתם השתגעתם??

אבל [הנזק הנפשי] גדול יותר! מה יעשו כולם במשך שנה שלימה?? יסתובבו ברחובות? יטפסו על הקירות? בלי לעבוד אנחנו פשוט נאבד צלם אנוש ונשתגע!

אלו בטח המחשבות שעולות בראש של כל אדם רגיל שבפעם הראשונה שמע על מצוות השמיטה (שאגב היא יוצאת בשנה הבאה עלינו לטובה - שנת התשע"ה).

וכך גם מסופר במדרש איכה רבה(פתיחתא יז), איך הגויים צוחקים על ישראל שאין להם מה לאכול בשמיטה..

אבל האמת היא שלעבוד שנים על גבי שנים בלי הפסקה זה בדיוק מה שהופך אותנו למשוגעים.

למכורים לעבודה, למכורים לכסף, למכורים למעמד ולמכורים לרכוש.

כמה שנים אפשר לעבוד כאשר 8 שעות עבודה ביום עובדים בשביל – כסף, כן כסף?

כמה שנים אפשר לעבוד ולא להתלכלך בגאווה, אפילו קצת, על הכסף שרכשנו? על המעמד שרכשנו?

כמה שנים אפשר לעבוד בלי לשים לב שאנחנו עם המשפחה רק שעה או שעתיים כל יום?

והכי חשוב, כמה שנים אפשר לעבוד בלי [לשכוח שאני בן אדם], בן אדם שיש לו [חיים פנימיים].

שאני בן לעם היהודי, שיש לנו תורה, שיש לנו אמונה, אהבה, אמת וחסד.

וזה לא קשור בכלל לכמה כסף נכנס לי בסוף החודש לחשבון הבנק.

כמה שנים אפשר? [רק שש שנים].

בשנה השביעית זה כבר מוגזם, חייבים להפסיק לעבוד.

יש לי ערך, גם כאשר אני עני, כן.

נהיה עניים אבל [אוהבים]. עניים אבל [שמחים].

[אז, מה עושים]?

1- דבר ראשון מפסיקים לעבוד בקרקע.

יופי, קצת אויר, סוף סוף [יש זמן]. יש זמן למשפחה, יש זמן ללימוד תורה, לטיולים, להתמלא מהערך האמיתי שלי!

2- ומה שכבר גדל מעצמו אצלי בשדה, לא שייך לי אלא [שייך לקב"ה], ולכן אני לא מוכר את זה!

סוף סוף אין עוני, לכולם יש אוכל! אמנם לא עושר, אבל יש את המזון הבסיסי.

כולם יכולים לבא ולאכול, כולם כול

תשובה