שאלה
"ישעיהו ליבוביץ' כמעט צחק כששאלו אותו איפה אלוקים היה בשואה. איפה אלוקים כשמכבי מנצחת, את זה אתם כן מבינים? כשיש סל הוא קיים וכשיש שואה הוא לא קיים? מבחינתו אפשר היה לשאול: איפה הוא כשאדם נהרג בתאונת דרכים, הוא מת עימו, וכשאחרי עשר שנות ציפייה זוג מתברך בתינוק שנולד, אז אלוקים פתאום קיים, הוא נולד עימו? ואיפה הוא עכשיו? ולמה לשאול איפה אלוקים היה בשואה, בואו נשאל איפה אלוקים היה במימונה? ובנאום של משה קצב?
מי שכועס על אלוקים כשרע לו ואוהב אותו כשטוב לו לא עובד את אלוקים אלא את עצמו – קבע ליבוביץ בפסקנות ובזעם. זו הייתה תפיסתו התיאולוגית של האיש שעורר בי שאלות ראשונות, כשהתחלתי לחזור בתשובה.
והיום בכלל נראה לי, שהשואה היא הוכחה לקיומו של אלוקים. לא פחות. עכשיו בואו נפרק את המשפט הזה - מה זה השואה אנחנו יודעים, מה זה הוכחה אנחנו יודעים, השאלה מה זה אלוקים:
יש סיפור ידוע על רב ידוע ששוחח עם כופר ידוע ושאל מה זה אלוקים. סיפר הכופר את סיפורי הסבתא שסיפרה לו סבתא שלו על אלוקים סבא זקן עם זקן לבן שיושב בשמיים. אם זה האלוקים – גם אני לא מאמין בו, ענה הרב.
השאלה היא אם כן מהו אלוקים. לדעתי, אני לא יודעת אם לדעתו, אלוקים זו האמירה שיש טוב ויש רע, יש קדוש ויש טמא, יש נכון ויש לא נכון, ושצריך לבחור. וכל שנייה ושנייה בחיים אנחנו בוחרים – כל שנייה ושנייה, ולא רק ברגעים הגדולים. לא חוכמה רק לעמוד בפיתוי לא לרצוח ולא לגנוב. זה חשוב מאוד, אבל הבחירה היא גם אם לקלל או לא לקלל ברמזור. אם לעקוף או לא לעקוף פקק של מכוניות ולהידחף ראשון. אם לקלל או לא לקלל את זה שבסוף עקף ונכנס ראשון.
ובשואה – אלוקים התגלה עד הקצה. כמו שנאמר: קצוות. שיא הבחירה בין טוב לבין רע. השואה הוכיחה עד כמה הבחירה הזו שניתנה לאדם היא עצומה. העולם לא דטרמיניסטי, לא מתנהל אוטומטית. בשום מקום עלי אדמות ובשום שלב קודם בהיסטוריה לא ניתן היה לחוות את אכזריות הקיום כמו במחנות ההשמדה, אך באותה מידה נכון שבשום מקום אחר בעולם ובשום זמן אחר בעולם לא ניתן היה לחוות את אצילות הקיום כפי שניתן היה לעשות זאת שם ואז.
דווקא כיוון שבאושוויץ שקע האדם לשפל המדרגה הנמוך, דווקא לכן שם הוא גם התעלה לרמתו הרוחנית הגבוה ביותר. אנחנו מספרים המון על איבוד הצלם, וגדלות הצלם שנתגלה במקביל, נעלמת: לא מעטים מבין היהודים, וג