שאל את הרב

להתאמץ או להרפות?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 19/04/14 23:42 יט בניסן התשעד

שאלה

אהלן חברים, ותודה שאתם מקשיבים-

אני בן 21, משרת כרגע בצהל בקרבי.

אני נמצא אחרי תקופה ארוכה ולא קלה בחיים שלי- תקופה של הרבה מתחים, תסכול עצמי, חרדות, ניסיון להיות משהו שהיה מאד רחוק ממי שאני באמת- מה שהוביל להרבה ניתוק מעצמי, ובסוף לפיצוץ. עזבתי את הישיבה, התגייסתי לשלוש שנים ועברתי תהליך כואב של סוף סוף לעמוד מול עצמי ולהתחיל להרגיש יותר את מי שאני באמת ולא לברוח לרצונות ולתדמיות כוזבות- ואני עדייו מתמודד עם זה. אני שמח על התהליך הזה, אבל אני מרגיש עכשיו מרוקן, שלא נשארו בי כוחות בכלל. אין לי כוח לעבוד, להשקיע, להתקדם עם עצמי. פשוט בא לי לעשות מה שבא לי, וזה מוביל אותי להרבה עצלנות ובטלנות.

מצד אחד אני מאד שמח על התהליך, ומבין שבעצם זה חלק מהתהליך-להרפות, לתת לעצמי קצת לזרום, כי זה בדיוק מה שלא נתתי לעצמי.

מצד שני, אני מפחד שאני נשאב למקום שאני לא מצליח לשלוט בשום דבר שעובר עלי, לא מצליח לעצב את עצמי, לבטא את עצמי,מה אני חושב, מה נכון ומה לא.

אולי אני פשוט לא מצליח לקבל את התהליך של הויתור על השליטה? קשה לי לרחף באוויר, להיות במקום שהוא לא שם והוא לא כאן, למרות שאני מבין שזה האתגר שלי...

בעצם אני מנסה לשאול אם זה טוב, לתת לעצמי להשתחרר, לא לנסות להבין ולכוון עכשיו, בהתחשב במה שעברתי, או אולי כן לנסות קצת להחזיר לעצמי איזשהו יכולת להתאמץ, לעצב את עצמי ולכוון את הרצון-ואיך?

תודה רבה...

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום לך אלעד היקר

אתה מתאר התמודדות ודילמה שהיא מופיעה הרבה מאד פעמים בחיים של האדם - עד כמה הוא צריך 'ללחוץ' על עצמו ולחיות ב'מתח' של לימודים/עבודה וכו' ועד כמה הוא צריך 'להרפות'. אתה מתאר 'תהפוכות' בחיים שכרגע אתה במהלכם ואין ספק שבמקרה כזה מאד הדילמה קשה ומבלבלת הרבה יותר.

כמובן שאין פתרון חד וברור להתמודדות הזו, אבל אני חושב שאפשר לשרטט 3 קוים בסיסיים להתמודדות - מקוה שיהיה לתועלת.

[מסגרת חיים משמעותית]
קודם כל - צריך להסתכל על כלל החיים של האדם. ככל שהאדם חי במסגרת אידאליסטית, כך הוא יכול יותר 'להרפות' או 'לוותר על השליטה'. ככל שהחיים של האדם מרוקנים יותר, כך גם הוא נדרש יותר 'לתפוס פיקוד'. אתה כותב שאתה בצבא בשירות קרבי - ואין ספק שבסופו של דבר מדובר בעיסוק משמעותי ביותר שאין הרבה כמוהו - מסירות נפש למען עם ישראל.

[ראייה חיובית]
הזכרת בשאלה שערכת עם עצמך בירור נוקב - מי אתה באמת, ויחד עם השאלה הכללית הזו - חשוב גם לברר שאלה פרטית - ממוקדת - [מה טוב בי].
כאשר האדם מסתכל על עצמו ורק רואה חסרונות והנפילות - אז בעצם שני הצדדים נראים לו מאד שליליים - להרפות ולותר - נשמע לו כניעה לכל החסרונות והנפילות. לעומת זאת - להתחיל להלחם נשמע מאד מדכא ואולי אף חסר סיכוי חלילה. לכן - המפתח להתמודדות כזו היא חיזוק הראיה החיובית של האדם - ככל שהאדם מחזק את עצמו ומוצא בעצמו נקודות טובות, נקודות משמחות, נקודות של חוזקה - אז אדרבה - הדילמה כבר מוארת באור אחר - הוא מוכן בלב שלם 'להרפות' ולתת אמון בכוחותיו החיוביים. מנגד - הוא גם מוכן הרבה יותר להתאמץ ולהתגבר כי הטוב הקיים נותן חשק להשיג טוב נוסף.

[הכל או לא כלום?]

בעצם השאלה שלך הזכירה שתי אפשרויות - צד אחד של 'לעשות מה שבא לך עם הרבה עצלנות ובטלנות, וצד שני להתאמץ ולעצב את עצמך. למען האמת, יתכן שכדאי לעשות גם את זה וגם את זה. האישיות שלך היא ודאי רחבה מאד ויש הרבה אתגרים והתמודדויות. אפשר להחליט שבכל הדברים אתה 'זורם', חוץ מנקודה אחת או שתים שבהן אתה מתאמץ. זה יכול להיות ברכת המזון בכונה וזה יכול להיות שמירת העיניים וזה יכול להיות יותר רוגע ושליטה מול שאר החיילים - זה נתון לבחירתך וכמובן - רק אתה מכיר את עצמך לדעת איפה הכי נחמד וכדאי בשלב זה להשקיע.

חזק ואמץ, תגובות תתקבלנה בשמחה במייל שלי

טוביה
tsbias1@gmail.com

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות