כשעבודת ה' נהפכת לחיצונית ולא מובנת

לשואלת היקרה שלום

לפני שאתייחס ישירות לדברים שכתבת, אני ממש מעריך את זה שאת לא מוכנה להמשיך עם הדברים כפי שהם והחלטת שאת רוצה שהדברים ישתנו וישתנו לטובה, והחלטת לפנות אלינו. בגיל 14 זה בכלל לא מובן מאליו.
אני חושב שאבחנת את המצב שבו את נמצאת בצורה טובה וכנה. את מקיימת מצוות, את מקפידה על תפילה. אבל עד מרגישה שאת רוצה לעשות את הדברים מתוך חיבור, מתוך הבנה. לא רק מתוך הרגל, או כי ככה אנשים שמסביבך עושים (הלוואי וגם חלק מהאנשים המבוגרים היו עוצרים לרגע, וחושבים על איך לעשות מצוות ממקום יותר עמוק ומבין). וכידוע, כשלא עולים למעלה, כשלא מתקדמים קדימה, יש כוח משיכה שמושך אותנו למטה....
אז מה עושים? אני חושב, שקודם כל חשוב להכיר את המקום שבו את נמצאת. להמשיך לקיים מצוות מתוך אותה שגרה - נראה לי שלא שייך. גם את לא מרוצה מהצורה שבה את מקיימת מצוות וגם את מרגישה הדרדרות. את רוצה להבין את מה שאת עושה, להבין באמת, להתחבר לקב"ה. ואת צודקת. לשם צריך להגיע. חשוב אבל לדעת, שההתקדמות לשלב הבא, המעמיק יותר, תצריך ממך נכונות להשקיע ולהתאמץ. ככל שתלמדי יותר על המצוות, אם תבררי את השאלות שיש לך באמונה, את תרגישי כבר בעצמך שאת לא עושה סתם כי כולם עושים אלא ממקום הרבה יותר בוגר ומעמיק. כשהייתי בערך בגילך, הייתה לי פלתה בשיניים. אני זוכר שהקפדתי לשים אותה כל יום בדיוק בזמן כי ידעתי [למה] אני עושה את זה. ידעתי שזה הדבר [הנכון בשבילי] עכשיו. ובכלל בחיים, כשאנחנו מבינים למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים - הרבה יותר קל לנו לעשות את זה. אבל בשביל שהדברים יתיישבו לנו על הלב, צריך לברר, להעמיק. להשקיע.
טוב מאוד שכבר עכשיו את שואלת את השאלות הנכונות. עצם זה שהייתה לך את הרגישות להבחין שצריך לעשות איזה שינוי ושהשלב הקודם מיצה את עצמו - מוכיח כבר שאת בדרך הנכונה.
מפה הכדור עובר לידיים שלך. [את] צריכה עכשיו לעשות איתו את הצעדים הנכונים קדימה.
שיהיה לך בהצלחה! אשמח לשמוע אם הדברים שכתבתי עזרו, ובכלל, אם יש איזה נושא ספציפי שמעסיק אותך...
אורי