שאלה
אני בת 16 ואני לומדת באולפנא (מעדיפה לא להגיד את השם ואת המקום) ויש לי שאלה שמציקה לי מלא מלא זמן...בעקרון כבר שאלו את השאלה הזאת אבל לא ממש הבנתי איך שניסחתם אז אני אשמח אם תענו לי בכל זאת ותנסחו את זה אחרת תודה!! אני מאמינה שיש מישהו שמנהל את כל העולם האדיר הזה....אני גם ממש מתחברת לתורה ואני יכולה להבין אותה(לא את הכל כו...) אבל תמיד לפני שאני עושה מצוות או כשאני עושה אז אני שואלת את עצמי אם יש בכלל אלוקים או שמישהו משקר וכולם פשוט הולכים אחרי מה שהוא המציא. מי אמר שהוא באמת קיים ולא איזה מישהו בא והמציא שיש אלוקים....גם כשאני מתפללת אז אני מרגישה סוג של חיבור כזה מיוחד אבל אני לא יודעת אם זה אמיתי או שזה פשוט פסיכולוגי?? אני ממש אשמח אם תענו לי....תודה!!
תשובה
שלום לך
בשאלה שלך את מתארת שמצד חד את מאמינה בתורה ובמצוות ויחד עם זה, יש איזה 'ספק' שמכרסם.
קודם כל, חשוב שתדעי שהספק הזה הוא מאד טבעי ושכיח גם אצל מאמינים הכי גדולים
אם ניקח דוגמא מנושא אחר - תחשבי על בני זוג, שגם אחרי הנישואים, לפעמים יכולים לתהות - האם זה באמת בן הזוג שלי? אולי מתאים לי מישהו אחר? וכיוצא בזה
מה שכתבתי, זה בעצם הדרך הראשונה להתמודדות, לדעת שזה קיים ולא 'להבהל' אלא להמשיך הלאה.
נקודה שניה, עוד יותר חשובה, לזכור שהדרך הזו שבה אנחנו הולכים היא רק מוסיפה טוב בעולם. נניח שמישהו המציא את המושג אלוקים - האם זה אומר שהפסדנו משהו בחיים? להיפך, חיינו חיים מלאי- משמעות. החיבור שהרגשת בתפילה הוא ודאי אמיתי - הנפש שלך התחברה לקב"ה. אבל גם אם נניח שח"ו רק 'דמינת' - הדמיון הזה היה משהו נפלא - רצית להתחבר למקור של הטוב בעולם - האם יש רצון יותר טהור מזה?
חזקי ואמצי
טוביה
tsbias1@Gmail.com