שאלה
לרבנים שלום,
המטרה המוצהרת של ארגון בית הלל היא קירוב המימד התורני-דתי לציבור הרחב ולחיים המודרניים. לדוגמא, שבת ישראלית הייתה יוזמה יפה ומבורכת. ייתכן שנושא שדרוש התייחסות לציבור, ושמטבעו פחות דובר עליו, הוא נושא הזוגיות בקרב לא נשואים. כלומר הפנים התורנים של קשר חברות, לדוגמא הלכות יחוד, דרכי התמודדות עם המתחים העולים מאיסורי נגיעה, ועוד.
בעיקר חשוב לעמוד לאו דווקא על הפן ההלכתי גריגא, אלא על המתחים הרבים ודרך ההתמודדות איתם. כלומר תשובות של אסור ומותר אינו יספק את הצורך לביאור בנושאים הללו. לרוב ההלכות הם ידועות, אך אם הם אינם עולים בקנה אחד עם שאר חייהם של הצעירים.
הנה כמה שאלות שאולי יעניינו אותכם ואת הציבור, וכרגע מעסיקים אותי:
מהו איסור יחוד בימינו? איך מתייחסים להתייחסויות הרבות בספרות ההלכתית ובתלמוד שאינם תואמים למציאות המעורבת של היום? איך בחור ובחורה צעירים היום הנמצאים בקשר חברי, הנמשך לאורך זמן, אמורים להתייחס לדינים הללו?
בנושא קשור, האם יש התייחסות תורנית למתח המיני ההולך וגובר בשלבי ההתפתחות של קשר זוגי? חוץ מאמירה תורנית של "אסור לחשוב, אסור לגעת, יש לצמצם כמה שיותר בגלל היצר" האם יש התמודדות חיובית עם היצרים? כיום, יש הרואים מתח מיני כצורך חיוני וחשוב בקשר זוגי, והאמירות הדתיות המתנגדות בחומרה לכל הנושא גורמות אולי לדחיקת ההלכה לצד. תמהה על איזה אחוז של הציבור המגדיר את עצמו דתי-לאומי שומר נגיעה ומקפיד על דיני יחוד, והייתי מעוניין לשמוע תשובה מעמיקה בנושא או הפניית למאמרים שכבר נכתבו.
אני מודה לכם מראש על ההעינות. אשמח לקבל מכם מייל בחזרה ושיפורסם, בצורה כלשהו, איזשהו הרחבה על הנושאים הללו.
תודה רבה
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אסור להקל בהלכות ייחוד ובהלכות שמירת איסור עריות.
אין כאן ענין של בית הלל או בית שמאי - זהו הקיום היהודי הבסיסי. האמונה היהודית מתקיימת בתוך עם ישראל. התא הבסיסי של הנצח הישראלי - היא המשפחה.
בתוך המשפחה הישראלית עובר המטען הכבד והיקר מדור לדור.
לכן התורה כל כך מחזקת את המשפחה:
כיבוד הורים נזכר בעשרת הדברות
החוטא בכיבוד הורים חייב מיתה: בן סורר ומורה, מכה אביו ואמו, מקלל אביו ואמו.
במקביל יש להורה אחריות רוחנית כלפי ילדיו:
ושננתם לבניך...
והגדת לבנך...
שאל אביך ויגדך...
המשפחה היא החוליה שקושרת עבר לעתיד, היא חייבת להיות איתנה, בה תלוי קיום העם.
נכון, בזוגיות יש עונג ושמחה, יש עזרה ועוצמה - כל אלו טובים וראויים כשהם באים להעמיד משפחה איתנה. הזוגיות לא יכולה להיות מנותקת מהקשר משפחתי.
קשרים שבאים להעניק רק עונג, קשרים מכל מני סוגים, היו מוכרים היטב גם בימי התנ"ך. תופעות כאלו היו מוכרות ונפוצות (ויקרא יח; ג): "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו". התורה קובעת לעם ישראל נורמות אחרות. השחתת הזוגיות והפיכתה למקור עונג ופורקן יצרי תביא להרס וחורבן (ויקרא יח):
(כד) אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם:
(כה) ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקא הארץ את ישביה:
(כו) ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבת האלה האזרח והגר הגר בתוככם:
(כז) כי את כל התועבת האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ:
(כח) ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם:
(כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם:
הנימוק שלך שמתבסס על מעט אנשים ששומרים הלכה אינו בדוק אך גם אינו רלוונטי: רוב העם היום לא שומר שבת - האם משום כך נקל בשמירת שבת?
יותר מכך: בשנות חיי (שכבר אינן מעטות) ראיתי אנשים שהתרחקו מאוד ושוב התקרבו. היום הם מקפידים יותר מאשר בצעירותם, על צניעות, תפילה, שבת ועוד.
אם חלילה היינו מקילים בדברים אלו, לא היה לאותם בנים יקרים לאן לחזור.