מזה זב?טמא לנפש?מצורע?

שלום!

1. זב הוא גבר החולה במחלת הזיבה שבה יוצאת מגופו הפרשה לבנה (השונה משכבת זרע) מספר פעמים (לפחות פעמיים יום אחר יום).
זבה היא אשה שראתה דם שלא בתקופת וסתה.
טמא לנפש הכוונה לאדם שנטמא ממת ("נפש" אדם שמת), על ידי ששהה קרוב אליו ארבע אמות או היה תחת גג אחד עם מת וכדומה.
מצורע הוא אדם שכהן איבחן נגע צרעת על גופו לפי הכללים שקבעה התורה איזה נגע מטמא (בפרשת תזריע בספר ויקרא מפורטים כל פרטי הפרטים בסוגי הצרעות).
בכל המקרים הללו מדובר על טומאה חמורה, שחומרתה מתבטאת בכך שעל מנת להיטהר ממנה יש צורך להמתין לפחות שבעה ימים.

2. את המצורע משלחים מחוץ לכל המחנות (כלומר מחוץ לעיר), את הזב (הכוונה גם לכל טומאה הנובעת שדבר היוצא מהגוף) משלחים מחוץ למחנה לוייה (כלומר מחוץ להר הבית), ואת טמא המת משלחים רק ממחנה שכינה (כלומר ממתחם המקדש).
התורה מנמקת את סיבת שילוחם בכדי שלא יטמאו את המחנה, כלומר: לא מתאים שבמתחם מקודש ישהו אנשים הטמאים בטומאות כאלה. ספר החינוך מבאר שהטומאה מחלישה את ריכוז האדם בדברים עליונים, ולכן לא מתאים בזמן טומאה להתקרב למקום קדושה.

3. צריך לשלח את הטמאים מן המחנה עד שהוא נטהר, כל אחד לפי סדר הטהרה המתאים לו. מצורע נטהר בכך שהכהן מאבחן את רפואת הנגע ועורך לו סדר טהרה, זב או זבה נטהרים בכך שעברו עליהם שבעה ימים שבהם לא ראו זיבה (בגבר) או דם (באשה) וטבלו אחרי כן במקווה (זב צריך לטבול במעיין), וטמא מת נטהר בכך שמזים עליו ביום השלישי והשביעי לטומאתו מי שבהם אפר פרה אדומה, ולאחר מכן הוא טובל במקווה.

4. הטומאה עוברת באופנים מסויימים, במגע, במשא, בהשענות (המכונה "מדרס" בלשון חז"ל). טומאות מסויימות יכולות לעבור מאדם לאדם ואחרות יכולות לעבור רק לכלים ולאוכלים. פרטי ההלכות בזה מורכבים, ומסכתות רבות במשנה עוסקות בדינים אלו (סדר טהרות).

5. טומאת המצורע חמורה ביותר, לפי שאדם השוהה עם המצורע תחת קורת גג אחת (מצב זה מכונה בחז"ל טומאת אוהל) נטמא, בניגוד לאדם השוהה עם כל אדם טמא אחר תחת קורת גג אחת שאינו נטמא.
חז"ל מוסיפים שיש כאן גם עניין נוסף, שהצרעת באה על האדם כעונש על כך שדיבר דיבורי לשון הרע, רכילות או שנאה וגרם בכך לפירוד בין אנשים. לכן מידה כנגד מידה ישב כעת המצורע בדד מחוץ למחנה עד שירגיש את חומרת תוצאות מעשיו ויעשה תשובה עליהם.

אני ממליץ לך להשתמש בספרי העזר להוראת תנ"ך.

בהצלחה!