שאלה
[ירושלים הבנויה - כעיר שחוברה לה יחדיו]
מתי בפעם האחרונה כשעלינו לירושלים הרגשנו שאנחנו עושים משהו מיוחד?
מתי בפעם האחרונה כשעלינו לירושלים הרגשת כאילו אנו מתעלים מעבר לעצמנו?
ובכלל - מה המיוחד בעליה לירושלים?
כדי להבין את זה אני רוצה להזכיר כאן גמרא בירושלמי שמבוססת על פסוק בתהילים-
כתוב בתלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, דף כ"א עמוד א':
אמר רבי יהושע בן לוי (תהלים פרק קכ"ז) ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו - עיר שהיא [עושה כל ישראל לחברים]...
אז בהבנה הפשוטה שלנו, "חברים" הכוונה שכולנו ביחד, ועם ישראל אחד, וירושלים מחברת אותנו להיות אוהבים וחברים טובים באמת.
אבל בעומק צריך קודם להבין - מה המשמעות של המושג "חבר"?
"חבר" בלשון הגמרא, הכוונה לאדם שזהיר בתרומות ומעשרות, זהיר בכל דיני אכילת קודשין וחולין.
בעצם זה אדם ש[מחובר בעומק לנשמתו] בצורה הכי שלמה וישרה.
ירושלים בעצם הופכת את עם ישראל כולו למדרגה מעבר למה שהם, היא הופכת אותך למדרגה הכי עמוקה שלנו.
כשאנחנו נפגשיפ עם ירושלים, בעצם אנו נפגשים עם המקום [הכי עמוק] בנשמה שלנו, במקום שבו אנו טהורים בתכלית הטהרה, שאנחנו מלאים בקדושה, שאנחנו מלאים באור ה'.
אז כשעולים לירושלים בדרך כלל מבינים שהעיר הזאת הופכת [כל אחד מאיתנו] להרבה יותר חבר של עם ישראל, אך האמת היא שהחברות הזאת בינננו לבין היהודי שלינו היא נובעת מהשורש העמוק ביותר שיש בשנינו: "[נשמת ישראל]", שהיא הדבר הכי עמוק שיש לאדם מישראל בתוכו.
עד לפני 46 שנה, במשך כאלפיים שנה, אדם שהיה עולה לירושלים היה צריך לקרוע את בגדיו כאות וסמל לצער על החורבן שהוא רואה מול עיניו.
כבר מובא בפוסקים (בית יוסף, בית חדש, מגן אברהם, משנה ברורה) שעיקר החיוב על הקריעה הוא כיון שירושלים היא תחת שלטון זר.
והנה זכינו ולפני 46 שנים שבו אלינו חלקי ארצנו אלה ובראשם ירושלים. השתנה סעיף בשולחן ערוך, אנחנו רואים מול עינינו את התגשמות חזון הנביאים על שיבת ישראל לארצו בצורה שלמה. מתקיימים בנו נבואות הנחמה של כל נביאי ישראל.
על גבי קומה זו של ירושלים, תפקידנו [לגלות את הירושלים] שנמצאת בכל אחד ואחד מאיתנו, ירושלים של קדושה, ירושלים של טהרה, ירושלים שמזכירה לנו לאיזו מדרגה אנחנו שייכים, למדרגת החבר במובן האמיתי והשלם.
לקראת יום ירושלים זה נתכנס כולנו
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו