שאלה
שלום!
במהלך דיון שהיה לי ולכמה מהחברות שלי לא מזמן התגלגלנו לנושא של למה מקיימים מצוות. אני טענתי שאנחנו מקיימים מצוות בשבילינו, כדי שיהיה לנו טוב. ה' ברא אותנו כדי להיטיב לנו, ומכאן שמטרתינו בעולם היא שיהיה לנו טוב - ע"י קיום המצוות. כך גם כתוב בפרק א' במסילת ישרים- "יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא"
המדריכה שלי שהצטרפה לדיון לא הסכימה איתי, והסבירה לי שמה שאני אומרת זה אגואיסטי, ושאני שמה את עצמי במרכז ולא את ה'. אני הסכמתי עם מה שהיא אמרה, אבל זה לא הסתדר לי עם המסילת ישרים, והיא גם לא הצליחה להסביר לי אז למה כן לקיים מצוות. היא אמרה לי שצריך בגלל שה' אמר. זה לא שכנע אותי. שאלתי אותה 'אז מה אם הוא אמר?' ולא היתה לה תשובה שסיפקה אותי.
היא ממש בילבלה אותי, ואני כבר לא יודעת מה לחשוב. שני הצדדים נראים לי הגיוניים, אבל הם סותרים אחד את השני. מה האמת???
תשובה
אשרייך שאלו הדיונים שלך עם חברותייך! אני ממש מלא התפעלות והערכה, אפילו מקנא..
כל הכבוד!
וגם הנושא שהעלית כ"כ חשוב ויקר, כ"כ בסיסי ועמוק, ואני מקווה שנצליח לברר אותו בזכות השאלה שלך.
בדיוק כפי שאמרת שני הצדדים הגיוניים ושני הצדדים נכונים. [ואך ורק ביחד הם נכונים].
מצד אחד המצוות הם לא פקודות חסרות פשר שכל הסיבה שאנו עושים אותם זה בגלל שה´ ציווה.
הגישה שאומרת שכל מטרת המצוות זה עמידה באתגר של צייתנות, כי אלוהים זה סוג של כוח חזק שנמצא בשמיים והוא רוצה לבדוק אם אנחנו צייתנים אליו ולכן מצווה אותנו כל מיני דברים, אפילו דברים בלי משמעות, ואנחנו אמורים להיות צייתנים ולבצע – זה כיוון מוסלמי ולא יהודי.
ולכן לומר אנחנו מקיימים מצוות רק כי ה´ ציווה, ואין להם ערך חי אמיתי וטוב בפני עצמם, זו הבנה לא יהודית, כפי שאת אמרת אז מה אם ה´ ציווה? מה משעמם לו? הוא צריך צייתנים כאן למטה? הוא היה יכול לברוא אותנו צייתנים וזהו. מה אנחנו משחק עבורו?
אז מה נאמר? שאנחנו עושים מצוות לא רק בגלל שה´ ציווה אלא בגלל שטמון בהם ערך פנימי, שמביא אותנו לחיים טובים יותר? שגורם לנו להתענג? מצד אחד זה כ"כ טבעי פשוט והגיוני, החיים אמורים לגרום לנו להתמלא מהם ואפילו הרב קוק כותב כך במאמר העונג והשמחה ["הענג והשמחה, הם דברים מוכרחים להיות מתלוים אל כל עסק רוחני, רק כשיתענג האדם וישמח במעשה הטוב והיושר, אז יהיה חרוץ לעשותם בתכלית עלמותם ולהוסיף עליהם מדי יום ביומו "]
אך מצד שני גם זה לא כ"כ טוב, כיוון שזה הופך את כל החיים לאגואיסטיים, שכל מטרת החיים והמצוות זה הרווח האישי שלי.
האם מטרת החיים והמצוות זה האגואיזם שלי?? שאני אתענג? כמובן שלא, כפי שגם את זה כתבת.
אז מה?
ההסבר שנראה לי לומר הוא שבאמת מטרת המצוות והחיים כולם זה עונג. אבל [לא העונג של האני הפרטי שלי. אלא העונג האמיתי הוא העונג לא להיות אגואיסט.]
העונג האמיתי הוא בכך שהחלק האגואיסטי שלי לא מהווה את עיקר חיי, אלא החלקים האציליים והכלליים שבי. ואני אנסה לתת דוגמאות ולהסביר בהמשך, כי לא כ"כ קל להבין את הרעיון הזה. הוא קצת מבלבל וכמובן קשה מאוד לביצוע.
שמדברים על עונג, תלוי את מי שואלים.
הנה כתבתי כאן דוגמאות, מהעונג הכי נמוך לעונג גבוה ולא אגואיסטי.
חתול מתענג כאשר הוא מוצא שקית זבל חדשה ומוצא שאריות בשר.
קניבל מתענג על אכילת בשר אדם.
אדם אחר יאמר שהוא מתענג ממסעדה טובה.
אדם אחר יאמר שהוא מתענג מקריאת ספר איכותי.
אדם אחר יאמר שהוא מתענג מהרצאה טובה.
אדם אחר יאמר שהוא מתענג מכך שהוא תורם כסף או עושה גמילות חסדים.
אדם אחר יאמר שהוא מתענג דווקא ממתן בסתר.
אדם אחר יאמר שהוא מתענג מלימוד תורה.
אדם אחר יאמר שהוא מתענג מכך שקוראים לו למילואים.
אדם אחר יאמר שהוא מתענג מכך שהוא מסכן את נפשו למען מדינת ישראל.
אדם אחר יאמר שהוא מתענג מכך שהוא מוסר את נפשו על המצוות ועל עם ישראל.
ויש אדם ששמו רבי עקיבא שכל ימיו חיכה לרגע שהוא ימסור את נפשו לה´, מתי יבוא פסוק זה לידי ואקיימנו.
[קשה לנו לקבל את זה אבל יש עונג לא אגואיסטי]
וזה בדיוק תפקיד המצוות שהן ביטוי של הצדדים העליונים שבו ולכן הן גורמות עונג לנשמה שלנו, לחלקים הכי עליונים שבנו ולא לחלקים האגואיסטיים שבנו.
אם היינו באמת מודעים לנשמה שלנו, היינו עושים את המצוות בלי שאף אחד ציווה אותנו כמו האבות שקיימו את כל התורה כולה עוד לפני מתן תורה, בגלל שהם היו כ"כ לא אגואיסטיים וכ"כ אציליים, שזה היה נראה להם הכי טבעי ומענג לעשות חסד, להיות ישרים וכו´ זה גרם להם עונג.
ובאמת זה תפקיד כל המצוות לא רק של החסד, אלא באמת גם תפילין, סוכה, שופר, בשר וחלב, כילאיים, קרבן התמיד וגם פרה אדומה, הן כולן פעולות שאם היינו מספיק טהורים היינו חווים את העונג שבהם. אבל אנחנו במצב רוחני נמוך ולכן הן נראות לנו חיצוניות לטבע שלנו.
ולכן אסור לנו לומר שמטרת המצוות זה העונג שלנו, כי אז נחשוב שמדובר על העונג האגואיסטי.
ובדיוק בגלל זה בספר מסילת ישרים כתוב [שמטרת חיי להתענג על ה´], והוא מיד מוסיף [ומקום העונג הזה באמת הוא העולם הבא], כדי שלא נתבלבל ונחשוב שמדובר בהנאות הרגילות שלנו, אלא מדובר בהנאות הכי עדינות וטהורות והכי הכי לא אגואיסטיות שיכולות להיות.
אגב, חשוב להוסיף שאין בעיה עם ההנאות האגואיסטיות אם הם לא העיקר בחיים, גם להם יש ערך. וכמובן שמי שהנשמה שלו חיה בקרבו בצורה מלאה אז גם כל החיים שלו מסתדרים לטובה, וגם הגוף שלו וגם הפרטיות שלו מסתדרת, אבל זה ממש לא מה שעושה לו את ההנאה בחיים.
הנה דוגמא קטנה מהחיים שלנו – למה אדם עושה מילואים? [יש אנשים רק מפסידים ממילואים]. יוצאים מהעבודה, פחות משכורת, מתגעגעים למשפחה, לא ישנים טוב, לא אוכלים טוב, מתרחקים מהחברים (אמנם יש אנשים שנהנים במילואים אבל אני מתעלם מכך כרגע בשביל המשל), מסכנים את בריאותם וחייהם, פחות לומדים תורה וכו´ אבל למה הם עושים זאת? כי הם נהנים מכך שהם מוסרים את עצמם לטובת הכלל. זו דוגמא להנאה שהיא לא אגואיסטית.
אז לסיכום, למה מקיימים מצוות? כדי להתענג, כי המצוות הן פעולות שכ"כ מתאימות לחלקים העליונים שבנו וגורמות לנו עונג. אבל העונג הוא לא של האגואיסטיות שלנו, לפי הרמה הנמוכה שלנו. אלא העונג הוא לפי מה שה´ ציווה, כי הוא מכיר את היכולות הפנימיות שלנו, את הנשמה שלנו, והוא יודע שאנחנו יכולים להנות מדברים הכי לא אגואיסטיים, ולכן הוא אומר לנו להתרגל, כמו פיזיותרפיה, לקיים מצוות שהם פעולות שיגרמו לנו עונג לא אגואיסטי, ובעז"ה, גם אם אנו לא מרגישים את זה כרגע, [אנחנו עושים את זה כי ה´ ציווה] כי הוא יודע את הפנימיות שלנו.
זהו, אני מקווה שתמונה קצת יותר ברורה, המון הצלחה, ויהי רצון שנזכה להתענג על ה´ ולהיות מה שאנחנו באמת.
שבת שלום.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם