שאלה
אני יודעת שזה נשמע שאלה אהבלה ואני יודעת שיש מצב שזה פשוט מצב רוח ושזה יעבור אבל - למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!
לפי מה שהבנתי הקב"ה יצר את הטוב והרע במידה שווה.. משום מה אני לא רואה את זה ...
אני רואה שיש יותר רע בעולם מאשר טוב אני רואה שיש יותר אנשים רעים מאשר טובים ואני רואה שיש יותר כוח לייצר הרע מאשר לייצר הטוב..
חוץ מזה אם הקב"ה רצה להטיב איתנו אז למה הוא הביא אותנו לעולם..
אני אישית הייתי מעדיפה שלא להיוולד...
סתם החיים גועל נפש אין לי עצבים כל פעם להיעלב וכל פעם להיות בהלם מהמה שאליה הרוע של אנשים הצליחו להגיע.
אין לי עצבים כל פעם לקום ולהתחיל להילחם עם היצר הרע ובקיצור אין לי עצבים לחיים.. לפחות לא לחיים כאלה..
ד"א
אל תדאגו אני לא עומדת להתאבד או משהו כזה אני סתם פשוט לא מבינה כי החיים בעולם הזה לא משהו בכלל בד"כ אז למה?!
תשובה
שואלת יקרה ומקסימה,
שלום וברכה!
וואו. איזו שאלה.
את הכי רחוקה מאהבלה שאפשר – פשוט כי זו השאלה הכי קיומית שכל מי שהוא אמיתי עם עצמו, חייב לשאול. את מבטאת מצוקה שהרבה אנשים חשים בתקופות כאלה ואחרות, ואני מאוד מזדהה עם השאלה.
רוב הזמן אנחנו חיים בסדר, נותנים ליומיום לשטוף אותנו ולזרום... אבל יש רגעים שאנחנו נתקלים באיזשהו רוע, רוע ממש, ואנחנו חייבים לקלף את הסטיקר המוכר של "הכל לטובה" ו"אנחנו לא עושים חשבונות שמיים", ולתת לעצמינו מענה קצת יותר רציני.
אז למרות הקושי, כל הכבוד לך שאת לא מוותרת על הדרישה הזאת!
בעולם שלנו כנראה באמת אין איזון בין טוב לרע: את צודקת – הרבה יותר קל לייצר רע ולהיות רעים, מאשר להיאבק ב"קל" הזה ולעשות טוב. הרבה יותר קל להרוס ולשבור מאשר לבנות, ואנחנו רואים מסביבנו לא הרס ושברים.
ויחד עם זאת, כלל פיזיקלי פשוט (שהפך לצ´ופר של בני עקיבא) מלמד אותנו ש"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". הרבה פעמים השאלה היא לא שאלה של כמות אלא שאלה של איכות, כאשר כל מה שצריך זה להדליק מעט אור, לעשות מעט טוב ובכך הרע קטן מאליו.
הזכרת כמה עניינים בשאלה שלך, אז בואי ננסה להאיר בכל אחד מהם איזשהו כיוון מחשבה:
[למה בכלל צריך רע?]
אני רוצה להציע שתי תשובות, וכמובן שתוכלי למצוא עוד כמה אם תחפשי:
אפשרות ראשונה, היא שהרע הוא רע רק כשאנחנו לא מסוגלים להכיל אותו. כשאנחנו נחשפים לאור חזק אנחנו "מתעוורים" לרגע ולא רואים כלום, כי העיניים שלנו לא מסוגלות להכיל את האור ולכן הוא נראה כחושך. על אותו משקל, כשאנחנו לא מסוגלים להכיל משהו שהקב"ה מוריד אלינו – הוא נראה כמו רע. אם היינו במקום יותר גבוה ויותר יודע – היינו יכולים לראות שהוא טוב.
אפשרות שניה (ואולי הפוכה) היא שאם נחשוב רגע באמת – בתכל´ס, הרע מצליח לגעת בנו במקום ששום דבר אחר לא מצליח. לפעמים אנחנו נהיים אדישים או אטומים – אפילו בלי לשים לב – והכאב והקושי הם הדרך הכי טובה להעיר לנו שמשהו פה לא בסדר. תחשבי על רגעים קשים בחיים שלך וכמה הם השפיעו עלייך (גם אם באופן נקודתי), ותוכלי לראות שלא סתם שלמה המלך אמר ש"טוב ללכת לבית האבל מלכת אל בית המשתה": לא כי השמחה לא משמעותית, אלא כי הקושי מחייב אותנו להתמודד עם השאלות החשובות והמשמעותיות ביותר בחיינו.
הנביא אומר בפירוש "עושה שלום ובורא רע" – הקב"ה אכן ברא את הרע, יש דבר כזה בעולם ויש לו תפקיד. אנשים גדולים ממני כבר אמרו שהמעמד של "בורא" יותר גבוה מהמעמד של "עושה", ולכן במובן מסויים הרע נמצא במקום גבוה מאוד – מה שאולי מתחבר למה שאמרנו למעלה, לגבי הצורך שלנו גם כן להיות גבוהים יותר כדי להבין אותו.
[רוע אנושי]
מהשאלה שלך נשמע שהתמודדת עם אכזבה מהתנהגות של אנשים ושאת יודעת על מה את מדברת, וזה אכן דבר כואב ביותר. נכון שהרבה פעמים זה נעשה בלי כוונה, בלי לשים לב, בלי רצון לפגוע וכו´ – אבל אנחנו גם מכירים מציאות שבה אנשים פוגעים בנו מתוך רצון לפגוע בנו, וזה באמת לא פשוט.
אי אפשר להכריח אנשים אחרים להתנהג בצורה מסויימת, אבל אפשר לעשות דברים אחרים: לחנך את הדור הבא להתנהגות נכונה יותר, להיות דוגמא אישית לסביבה שלנו, ואם אפשר – לנסות לדבר עם אנשים, ולהעיר את תשומת לבם לכך שההתנהגות שלהם פגעה בך.
אמירה מפורסמת של הרב קוק (עוד צ´ופר של בני עקיבא) אומרת ש"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק": הדרך לתקן היא לא רק לבכות על מה שנשבר, אלא בעשיית מאמצים לתיקון. הרבה יותר קל ומפתה להתלונן, להתעצבן וכו´, אבל העבודה המשמעותית באמת היא העבודה של הוספת האור, ואני בטוחה שמהמקום שלך תוכלי לגלות מהו האור המיוחד שאותו את יכולה להוסיף.
[התמודדות עם יצר הרע]
ההתמודדות עם היצר היא אכן מלחמה – מלחמה יומיומית. אבל מלחמת היצר לא חייבת להיות עצבנית ומלאת עצבות, אלא יכולה להיעשות שלב אחרי שלב ובנחת. תבחרי לך דברים שאת מתמקדת בהם ותלמדי לקבל את הנפילות שלך כחלק מהתהליך.
בהקשר הזה אני נזכרת במשפט המפורסם – "אלוקי, תן לי את האומץ לשנות את מה שביכולתי לשנות, את השלווה לקבל את מה שאין ביכולתי לשנות, ואת הבינה להבחין בין אלו לאלו".
ועכשיו, לשאלת מליון הדולר –
[למה בכלל לחיות בעולם כזה?!]
האמת, שאנחנו הרבה פעמים נוטים לחשוב שאם רק לא היה לנו את המלחמה ביצר, אם רק היינו יותר טובים, יותר חזקים וכו´ – אז היינו חיים באמת. אם לא היינו מתמודדים כל הזמן עם הנפילות והחולשות שלנו, החיים היו הרבה יותר קלים, לא?
אז אולי זו הזדמנות לעשות איפוס קטן: אלה החיים. החיים הם ההתמודדות, המאבק, העליה, הנפילה והעליה עוד פעם. ההתמודדות עם הרע (בעולם, בסביבה, בנו) היא לא איזה "גורם מפריע" שעומד בינינו לבין החיים האמיתיים; היא החיים האמיתיים. כשהקב"ה הוריד אותך לעולם ונתן לך תורה ומצוות, הוא גם נתן בך יצרים ורצונות הפוכים, ושלח אותך לחיים של התמודדות ובירור הטוב מתוך הרע. וכשאת עושה את זה, את משמחת אותו ומוסיפה בעולם עוד ועוד אור, שמאפשר גם לאחרים לראות טוב יותר ולהוסיף אור משל עצמם.
אז יקרה,
אני מאחלת לך שהרע לא יחליש אותך אלא יתן לך כח לפעול ולהזיע כדי להוסיף טוב ואור.
מוזמנת כמובן להמשיך לשאול ולברר, ובינתיים, רק טוב בכל!
בברכה,
ליאורה
leora.d.c@gmail.com
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם