שאלה
שלום, אני מדריכה של שבט הרא"ה וחלק מהחניכים שלי נוגעים אחד בשני אפילו בלי לשים לב. ולא מתוך חיבה!! סתם; עזרה לעבור בטיול, יד לקום, ולפעמים סתם שטויות... איך להסביר להם שהם צריכים להפסיק עם זה? (כמובן שאני אדבר על זה רק עם החניכות) תודה מראש!(:
תשובה
למדריכה התותחית השלום והברכה!
תודה שאת בוחרת להקדיש את מיטב השעות בחייך בכדי לחנך דורות, מורידה בפנייך את הכובע!
זכית להדריך את הבוגר שבין השבטים, שבט הרא"ה.
הרשי לי לשרוק... שבטח לא היו נותנים לסתם אחת להדיך אותו.
בשאלתך טמונה תשובתך.
אני מתארת את המגע שקיים בין החניכים שלך כטבעי מאוד, עד כי הם אינם חשים בו או בכלל לא רואים בו כבעייתי.
חשוב להבין שחכמים אסרו כל קשר בינו לבינה- רגשי, נפשי, רוחני והפרקטי ביותר- הפיזי.
חכמים לא באו וגזרו רק פרישות אינטמית בינו לבינה אלא בנו גדרות שלמראית העין אולי יכולים להיראות הזויים ורחוקים מין המציאות אך בפעול רלוונטיים להחריד.
כדי להתחבר לעצם נשמתו של אדם אחר, כדי שהוא יטול חלק מנשמתך ויהלך עימה בכל מקום שהוא, עוברים דרך השלב של "סתם חברים". נבנה קשר טבעי הדורש להיות אולי בלי פוזות, כמו שהוא.
הבעייתיות שאני רואה כאן היא לא דווקא בפן הכי פרקטי- שהם עוברים על איסור נגיעה.
איסור "נגיעה"- הוא אחד מתוך ההלכות שנקבעו כדי לצמצם ולהרחיק את הטבעיות הזו מאנשים זרים, שלא באמת שייכים אחד לשני.
הטבעיות הזו בה הם נוהגים אחד בשני כחברים טובים היא זו המטרידה אותי, הילדים הצעירים אללו בונים קומה בנפשם שזורמת עם מי שלא שייך להם ומה שלא שייך כלל לגילם!
ועכשיו נלך לקצה השני,
האם חיבה בעינייך היא רק זוג המהלך יד ביד בשכונה? נשיקה אווירת מכוונת מטרה? וכל מה שקשור בנגיעה אישית?
אם ראית פעם זוג אנשים שאוהב באמת תוכלי לראות שכל שפת הגוף שלהם מדברת את אהבתם- לעיתים הם כבר לא נזקקים למילים כי העיניים יודעות את אשר על הלב, לעיתים לאחר שנים, נגיעה קלה בכתף מתפרשת כחיבוק חם ואוהב ובכלל כל דבר קטן שבעולם ברגע שהוא קשור במישהו שאתה אוהב מגדיל אוטמטית את נפחו.
הידעת שבתקופת ההרחקה של האיש מן האישה יש כללים מאוד מפורטים כיצד עליהם להתנהל אחד ליד השני. לפעמים אחיזה משותפת בחפץ תאסר כי עצם השיתוף באחיזה מקרבם.
מה שאני רוצה לומר זה שגם "העזרה לקום מהרצפה" או "האביר על הסוס הלבן" שעוזר לאיזה עלמה בטיול בהושטת יד בין נקיקי הסלע שאשתקד עברה בו ללא קושי עם חברותיה, לא מותירים עליי אלא רושם אחד של חיבה וקרבה, אני לא כ"כ בטוחה שהם לא שמים לב לכך מהי זהות מגיש העזרה.
לסיכומו של עניין,
הרבה מהקושי הוא לא מין הנמנע בגלל השהות המעורבת יחד, כיוון שזו מציאות שאין לאל ידך לשנות וכן גם לא לידי, הייתי מציעה לצמצם את הפעילויות החברתיות "הגדולות יותר" ולעשות אותן בנפרד.
דבר שני, לדבר עם החניכות על הערך של הטבעיות, לשמוע מהן, מה הן חושבות? האם בין כל בני האדם צריך לשאוף לטבעיות הזו? מי מכל העולם היו רוצות להיות טבעיות עימו? (גם אם יענו שעם החברה הכי טובה שלהן.. זה מעולה בשביל להבין עד כמה העניין עדין ויקר.
לשתף אותם במחשבות האלו בהקשר לשבט שלהן.
בהצלחה רבה!!
ולכל שאלה ובירור נוסף, מוזמנת.
תמר
Tomight100@gmail.com
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם