שופט בגץ דתי- חטא או מצוה?

שלום

בדוחק רב התירו הפוסקים להיות עורך דין בערכאות של נכרים כדי להציל עשוק מיד עושקו, וגם היתר זה צריך כיום עיון גדול משום שיש מספיק עורכי דינים וזהו מקצוע יותר מאשר אידיאולוגיה. אך כיוון שההיתר יצא מפי השליט ודשו בו רבים, לא נימא ביה מילתא.
אולם להיות שופט בערכאות- אינני מכיר היתר. ובייחוד שאינו יכול לפסוק כדעת התורה והשו"ע בשל החוק המגביל אותו לפסיקה על פי ספר החוקים ותקדימים משפטיים בעולם ובישראל, ולא בבתי דין רבניים. שופט בג"צ אינו יכול להכריע ע"פ תו´ס או ר´ עקיבא איגר, ולכן פשוט שהוא שופט שלא כדין התורה ולעיתים ממש היפך דין התורה. אין בזה הצלת עשוקים יותר משופט חילוני מוסרי ולכן אינני רואה היתר לזה, ואדרבה יש בזה תימא גדולה ולענ"ד גם איסור.
נכון שיש שופטים המצטטים פה ושם מהתנ"ך או אפילו בהחוק העברי התלמודי, אך זה רק כסיעתא לתקדים זה או אחר של אהרון ברק וכדומה ולא כמערכת מחייבת של חושן משפט.
אני מניח שיש שיחלקו על דברי, אך לא שמעתי גדולים שהתירו להתמנות לשופט המחוייב לפסוק שלא ע"פ חו"מ לפעמים.
בנוסף, גם אמונית יש בזה חילול השם- ´ואוייבינו פלילים´ וכביאור חז"ל שהליכה למשפט שאינו הלכתי יש בו חילול השם כאילו פיקודי ד´ אינם ישרים ואינם משמחי לב. איננו צריכים לחזק את מערכת הערכאות אלא את המערכת ההלכתית של בתי הדינים שלנו, הדנים ע"פ חושן המשפט, הנתיבות והקצות.
לגבי השם שהזכרת- לעולם אינני מדבר לגופו של אדם, ולכן לא אתייחס. ומה עוד שהוא מסתמא אדם ישר ות"ח וטוב לשמים ולבריות. העניין הוא עקרוני ולא אישי.

כל טוב