שאלה
בס"ד
שלום רב.
יש לי כמה דברים שמציקים לי,אני מאוד מאמינה באלוקים התחזקתי עד לא ממזמן אבל יש לי כל הזמן חששות ופחדים מפני כל מה שיבוא עכשיו שאני כבר יודעת ומקבלת את האמת (לא כמו רוב האנשים החילוניים) שאלוקים שולט בכל ושיש עולם הבא וכ'ו ואני יודעת שאסור לי לעסוק בשאלות האלה אבל אני פשוט לא שולטת בזה.לדוגמא:
1.האם על כל המעשים שאני עושה אלוקים יעניש אותי עליהם?אפילו על המעשים הרעים הקטנים? או שהמעשים הטובים מכפים עליהם?
2.האם אלוקים מאוכזב מאיתנו?הרי הוא מתחבא מעיננו כבר מאות שנים...ופעם הוא נהג ליצור איתנו קשר כלשהו,זה בגלל שהוא כועס?לפעמים עולה בי הפחד שאולי הוא כבר לא רוצה אותנו יותר ואולי הוא מתחרט על שברא אותנו ואולי הוא לא שומע את התפילות שלי..
3.לפעמים עולה בי הרגשה משונה כי אני חושבת על זה ...בעולם הבא זה חיים בלי סוף...זאת אומרת נצחיים,אבל זה לא ימאס לנו מתישהו ?זה מחשבה די מוזרה כי הרי מי לא רוצה לחיות לנצח אבל כשחושבים על זה זה רק בגלל שכולנו יודעים שלחיים האלה יש סוף,אבל כשנהיה בחיים נצחיים מה נעשה שם?מה המטרה?
4.אני פוחדת מהעונשים שאלוקים יביא לי כי העונשים בעולם הבא הם הרבה יותר גרועים מהעונשים שפה, אז אם אנחנו מתלוננים שיש לנו חיים קשים פה מה יהיה בעולם הבא?אלוקים יגרום לי סבל גם אם אני יצטער באמת ?או שהצער שלי זה כבר עונש?
5.האם צריך לפחד מאלוקים?הרי בכל מקום אומרים שצריך לפחד...אבל מצד שני אומרים שאלוקים מלא בכל הטוב שיש....אני מבולבלת...
אני באמת מצטערת על כל השאלות הקשות שלי..אני יודעת שיש דברים שאין עליהם באמת תשובות...האם אני צריכה להפסיק לחשוב עליהם?
אני ישמח על כל כיוון שתתנו לי..
תודה רבה רבה מראש3>
תשובה
לשני שלום
1) בגדול אין לנו כל כך ידיעה בחשבונות של ריבונו של עולם. מה שאנו יודעים שאנו נדרשים לעשות את הטוב והישר ויש גמול על מצווה ועונש על עבירה. יש ביטויים של חז"ל שבאמת אומרים שמצווה לא מכפרת על עבירה אלא הם חשבונות נפרדים; אבל לעניות דעתי עומק כוונת חז"ל היא לומר שאדם אמור להתמקד במה שמוטל עליו.
2)אלוהים אינו מתחבא מאיתנו אלא מצוי כל העת ודרכי הגילוי שלו אינם רק "בדיבור ישיר" אלא בכלל הנהגתו. נכון שהיו תקופות כמו בזמן הנבואה שבהם הגילוי האלוהי היה נראה יותר אבל גם בזמנינו ניתן להבחין בהשגחה האלוהית; ראי למשל את "שער הבחינה" בספר חובות הלבבות שמדבר רבות על זה.
3) אדרבה, החיים האינסופיים רק הולכים ומתדחשים כל הזמן וזה עניינו של הנצח. כאשר עושים כל העת אותו דבר זה מביא לתחושת מיצוי אולם כאשר יש כל העת אתגרים ופסגות חדשות זה מעורר את האדם
4,5) גם צער זה בהחלט סוג של "עונש"; אבל נראה לי שיש לך תפיסה קצת מוטעית כלפי כל המושג של מה זה אלוהים, מה שגורם לך להרבה פחדים.
אני הייתי מציע לך לשמוע את השיעורים הבאים שלדעתי יוכלו לתת לך כיוון יותר שמח ובטוח בעבודת ד':
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=15601
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם