''התאהבתי''

שלום יקרה,

וכיף שחזרת אלינו. אני מקווה שהתשובה עכשיו תהיה יותר מדוייקת ותתיישב על לבך.

שאלה מקסימה שאלת – בוגרת, עניינית ומראה על הרבה כוח וטוב שנמצא בך.
את מוצאת את עצמך בסיטואציה חדשה ואולי קצת מוזרה, אבל זה בסדר – רבות וטובות היו ויהיו במצבך; זה חשוב, זה מלמד וזו הזדמנות מצויינת לעשות חושבים עם עצמך ולבחון מה עומד בראש סדר העדיפויות שלך.
אז קודם כל, התכונות שמלהיבות אותך הן תכונות של יראת שמיים, רוגע, "דוסיות" – לא בדיוק התכונות של גיבורי התרבות שמסתובבים היום... וזה מעיד עלייך, בעיניי, כעל מישהי עם רמה.
שנית, ה"התאהבות" היא בדרך כלל לא רק הרגש עצמו (או מה שאנחנו חושבים שהוא רגש) אלא גם גוררת אחריה גלים של דמיון שכיף ונעים לשקוע בהם. כדי למנוע מערבולת של רגשות ודמיונות, כדאי מאוד לעצור אותן בזמן וללמוד לעשות סדר: זה נפלא שאת חווה תהליך התבגרות בריא ובע"ה הרגשות האלה עוד יהוו בסיס לבית איתן ושמח, אך כרגע הן מבלבלות אותך וכמו שאת אומרת – מסיחות את דעתך מדברים אחרים שחשובים לך. איך אמר שלמה המלך? "דבר בעתו מה טוב" – הכל ברוגע ובנחת, בזמן שהוא צריך לקרות. לכן, המודעות לכך שכרגע זה לא מתאים לך היא מודעות שיכולה לעזור לך: אנחנו יודעים שמבחינה פיזית, אדם לא יכול לחשוב על שני דברים בו-זמנית, ככה שאם את ברגע מסויים חושבת על הבחור – את לא חושבת על שום דבר אחר. מצד שני, אם את חושבת על משהו אחר – את לא חושבת על הבחור... אז נסי, בלי לחץ, להדוף את המחשבות שמציפות אותך. כשעולה לך מחשבה שאת מרגישה שמבלבלת אותך – תסיטי אותה הצידה, תחשבי על הקב"ה או על הפעולה מחר או על חשבון דיפרנציאלי – אבל תלמדי את עצמך שאת שולטת במחשבות וברגשות, ולא הם בך.
כמובן שזה דורש מיומנות וייתכן ותרגישי שזה חזק ממך, וזה גם בסדר. כמו כל תהליך, גם התהליך הזה לוקח זמן, והוא טומן בתוכו את האפשרות שאת תצאי ממנו אמיתית וחזקה יותר.
אתייחס לעוד נקודה שהעלית, והיא שאת מרגישה שהרגשות שלך כלפי הבחור משפיעים עלייך בתחומים שלא קשורים אליו. מצד אחד זה מראה על משהו יפה – כלומר שיש לך מול עינייך דמות שאת מעריכה ושלאורה את מצליחה לערוך איזשהו חשבון נפש ולהסתכל פנימה. יחד עם זאת, בקשר אמיתי בין איש לאישה כל אחד עומד בפני עצמו כאישיות חזקה ומבוררת. כמובן שיש השפעות הדדיות, הרמוניה, התפתחות משותפת וכו´ – אבל הבסיס של קשר בריא מתאפשר כאשר כל אחד הוא גם אישיות יציבה בפני עצמה.
כתבת שאת בת 14 – שזה גיל מכובד ומשמעותי ביותר. יש דברים שהם חשובים ומצויינים לגיל 14, ויש דברים שהם חשובים ומצויינים להמשך החיים – ונשמע שאת חושבת שהנושא של קשר רציני, חתונה וכו´ צריך להגיע מעט מאוחר יותר. נכון שגם בשלב הזה יש לך רגשות, מחשבות, יצרים וכו´ – כי הרי הקב"ה רוצה שהדברים האלה יצמחו איתך ויתבגרו איתך. אם אנחנו מנסים להקדים את המאוחר, אנחנו קצת מפספסים את ה"עכשיו", ובמקרה שלך ה"עכשיו" הוא להיות בת 14 במובן הכי חיובי של המילה: לשאול, לברר, לחפש, ליהנות, להתנדב, ללמוד, להתפתח, להתלבט, לשמוח, לבכות, לטייל, להתפרע... ליהנות מהטוב שהקב"ה הרעיף עלייך ופשוט לצמוח. זו תקופה נהדרת, ואת יכולה להפוך אותה לתקופה כזאת שתסתכלי עליה עוד כמה שנים (כשתהיי נשואה עם ילדים) ותגידי, "אחח... גיל ארבע עשרה..." :)

לגבי הקשר עם הקב"ה – את יודעת, גדולי ישראל כולם עסקו בשאלה האדירה הזאת – איך מתאהבים בקב"ה? איך מרגישים באמת רצון ותשוקה להיות שלו ורק שלו?
והאמת, שאם זה היה כ"כ קל כבר מזמן היינו במקום אחר... כי אהבת ה´ – אהבת ה´ אמיתית כמו שאת מבקשת – זו משימה לחיים. היא יומיומית, היא תמידית, היא דורשת, והיא גם המשמעות האמיתית לחיינו...
קצת התחלת להציע בעצמך את הדרך לאהוב את ה´: להתבונן. להתבונן בטוב שהקב"ה זיכה אותך בו, להבין כמה את מיוחדת אם הקב"ה בחר להוריד את הנשמה שלך לעולם, להעמיק בתפילה...
אני חושבת שהעניין הוא להשתדל לשים את הקב"ה במרכז החיים שלנו.
נגיד, במהלך היום פשוט לדבר אליו – בפשטות, בלי מסגרת של תפילה וברכות. דיבור ישיר.
או שאם יש איזו התלבטות בהלכה, לא לשאול "איך אני יכולה לעשות את מה שהכי נוח" אלא "מה אני חושבת שה´ היה רוצה ממני במצב הזה?".
או בדרך הקלאסית שבה דבקו אבותינו במשך אלפי שנים – לימוד תורה. למצוא משהו שאת אוהבת ללמוד וליצור לך איזו ´קביעות´ קטנה של לימוד: פרקי אבות בשבת בצהריים, ספר שאת אוהבת, חברותא עם חברה או מדריכה – ממש כל דבר שיעלה על לבך.

אז מקסימה,
אני מאחלת לך שתמשיכי ככה לדרוש את האמת, ותגיעי למקומות יפים ונפלאים.

הרבה טוב והצלחה,
ליאורה
leora.d.c@gmail.com