שאלה
שלום כבוד הרב,
הנושא שעליו אני רוצה לדבר, הוא נושא מאוד מורכב ומאוד לא ברור לי, ואשמח אם תבהיר לי כמה דברים.
ראשית כל, אפתח בגילוי אישי, אני נער בן 16, משיכתי המינית היא חד-מינית, אך אין מה לדאוג, המשיכה היא מינית ותו לא, מבחינה אהבה רגשית, מאז ומעולם זה היה כלפי המין הנשי(עברתי כמה אהבות כלפי בנות), ולפיכך, חתונה זה אחד החלומות הכי גדולים שלי, אבל אני יודע שהמקרה שלי הוא לא נפוץ במיוחד וברוב המקרים המשיכה המינית באה יחד עם אהבה רגשית.
רציתי לשאול, איך אדם עם נטייה חד מינית אמור להתמודד עם זה? כיצד ניתן לצפות ממנו להתחתן עם אישה כאשר הוא לא יוכל להעניק לה כל מה שגבר סטרייט אחר יוכל להעניק לה? וכיצד הוא ירגיש עם עצמו כשהוא כל החיים משקר לה? במה היא אשמה?.
אני מבין שהאיסור הוא רק על מימוש הנטייה, ולא על הנטייה עצמה, אבל עדיין יש את מצוות פרו ורבו, שבשביל לקיים אותה חייבים קשר עם אישה, איך אפשר לצפות מאדם שגם ככה עובר קשיים עם הנטייה ומנסה לרסן אותה כל החיים ולא מצליח, והוא מפאת הבושה או החוסר נעימות שבעניין ובמקרים רבים גם היחס של החברה, מונע ממנו לשפוך את ליבו, איך אפשר להעמיס על אדם כזה עוד נטל של שקר עצמי כשהוא יקיים מערכת יחסים עם אישה?
נכון שיש מקרים שאפשר לשנות את הנטייה, אבל זה רק במקרים שהנטייה היא בהשפעה סביבתית, בגלל היחס של ההורים(עדינות יתר עם הילד, או קשיחות יתר כשהילד מטבעו עדין מהרגיל), אבל לא תמיד זה ככה, וברור שיש מקרים שהילד נולד עם הנטייה הזאת.
איך אדם עם נטייה מולדת שלא ניתנת לשינוי אמור להתמודד איתה? ברור שאסור לקיים משכב זכר וזה ברור ומובן ואני הבנתי מזמן מה הסיבה לכך, אבל יש לחייב אדם כזה להתחתן ולקיים את מצוות פרו ורבו כאשר הוא לא יעשה זאת מתוך שלמות נפשית ופיזית?
הנושא הזה מאוד כאוב אצלי כיוון שאני רואה שהרבה אנשים עם הנטיות הללו, ובעיקר דתיים, נאלצים להתמודד עם דברים מאוד לא נעימים שהם לא יכולים לפרוק, ואני לא יודע איך אפשר להתמודד עם זה.
לצערנו הרב יש המון הורים שלא תמיד יתנו את התמיכה לילד, ולפעמים הילד נורא יפחד לפרוק את הדבר בפניי הוריו, שהרי ברור שאם ההורים לא יקבלו אותו ולא יתמכו בו , הדבר רק יעיק עליו יותר, ולכן הפחד ברור.
ומפה יש לי שאלה נוספת: כיצד אמור הורה להגיב לבן שאומר לו:"אבא/אמא אני הומו" ?.
אשמח לתשובות, החוסר
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום
אני מבין לליבך, וכואב את לבטיך.
עליך לדעת שגיל 16 הוא גיל צעיר מאד, שבמהלכו מתגבשת הזהות המינית.
אל תטעה לחשוב שאתה יודע למה אתה נמשך באופן גורף.
הגוף עובר תהפוכות, הנפש מתעצמת וממשיכה לנתיבים אחרים, ולכן הכל פתוח בפניך.
נערים רבים מבולבלים בקשר לזהות המינית בגילאים כשלך, ולבסוף כמעט כולם מתייצבים בצורה הרגילה של משיכה למין השני.
ובקשר לשאלותיך העקרוניות-
מי שאינו יכול לקיים מצווה הוא אנוס ופטור ממנה. אדם שאינו יכול להתחתן בשל חוסר משיכה גופנית וחוסר חיבה למין השני, פטור מפרו ורבו, שכן אין היכי תימצי שיפרה וירבה בהיתר.
אמנם אין איסור בנטיה אלא בביצוע, אך הנטיה עצמה היא עול כבד וסטיה מהמבנה הנפשי והגופני הנורמאלי, ואין אדם ששמח להגיע למציאות כזו, 'ואל תביאנו לידי נסיון'.
הורים חייבים לתמוך בילדם, לעודד אותו לכיוון טוב וליראת השם, באשר הוא שם. כעס ומרחק גורמים להרס במקרים כאלה.
מי שד' נתן לו נסיון כזה, ילחם בגבורה ביצר ולא ישכב משכב זכור, ויהיה אדם טוב וישר בעיני ד' ואנשים.
חזק ואמץ