מדרש ''ענווים הגיע זמן גאולתכם''

שלום,

לפי שאלתך נראה שכבר עבר זמנה ובטח ערכתם את דף המקורות שלכם, ורק עכשיו התפניתי לעיין בעניין. ובכל זאת השאלה מעניינת והחלטתי לבדוק אותה "לשמה".
המדרש המקורי הוא בפסיקתא רבתי, פרשה לו, וזה לשונו:
שנו רבותינו בשעה שמלך המשיח נגלה בא ועומד על הגג של בית המקדש (והיה) [והוא] משמיע להם לישראל ואומר להם ענוים הגיע זמן גאולתכם ואם אין אתם מאמינים ראו (באורו) [באורי] שזרח עליכם שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח ועליכם בלבד זרח ולא על אומות העולם שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה באותה השעה מבהיק הקדוש ברוך הוא אורו של מלך המשיח ושל ישראל וכל אומות העולם בחושך ואפילה והולכים כולם לאורו של משיח ושל ישראל שנאמר והלכו גוים לאורך מלכים לנגה זרחך (ישעיה ס' ג') ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח שנאמר (ואיים לפניו יחלו ועפר רגליו ילחכו) [ועפר רגליך ילחכו] (שם מ"ט כ"ג) ובאים כולם ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל ואומרים להם נהיה לך ולישראל עבדים וכל אחד ואחד מישראל לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים שנאמר והיה ביום ההוא אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל הלשונות הגוים והחזיקו בכנף יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם (זכריה ח' כ"ג).
כמה הערות:
א. למעשה המדרש מהווה פיתוח של פרק ס בספר ישעיהו עצמו המתאר את ישועת ישראל המופיעה תוך כדי כך ש"והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך".
ב. הפסוק הראשון בפרק ס פונה לירושלים או לעם ישראל והמילה "אורך" שבו מתייחסת לא לאור של ה' אלא להקרנת כוח רוני מחודש המוקרן מתוכם.
ג. יש שילוב חשוב ומרתק בין "האור" היוצא מלמטה, מירושלים או מעם ישראל, לבין "כבוד ה' עליך זרח" המתאר את האור הבא מלמעלה והמאיר את החושך שבעולם לפני הגאולה. מעניין שמגירסה שלפנינו המדרש יש ספק עם לכתוב "באורו" המתייחס לאור של ה' או "באורי" המתייחס לאור של המשיח.
ד. מתוך פשט הפסוקים המדרש הרחיב את מושג האור העולה מלמטה, העולה מתוך העולם והאדם, וחיבר אותו לדמות המרכזית המביאה את אותה הגאולה המתוארת בפרק - המששיח. זאת על אף שדמות כזאת איננה מופיעה בפרק. ייתכן ויש לומר שהתפקיד של המשיח הוא למצות ולהקרין באופן ממוקד את האור הנמצא תמיד בירושלים ובעם ישראל.
ה. לגבי שאלותיכם על המדרש - הביטוי "ענווים" מתאר בעיניי את עם ישראל בשעה בהם ראויים לגאולה. הרי הגאולה תבוא לא מתוך כך שאנו נהיה נביאים אלא מתוך התקדשות והיטהרות היורדות לתוך החיים, מתוך צניעות בחיינו ותמימות באמונה ובמעשים. הביטוי "אם אינכם מאמינים" במדרש אינו מתייחס לאמונה בה' אלא באמונה בגאולה עצמה. עם ישאל במדרש עבר ייסורים חזקים בגלות וכבר קשה לו להאמין אחרי שנים של ציפיה שלא התממשה שאכן הנה הגאולה כאן. על כן פונה המשיח לעם ומזמין אותםלהביט באורם, באורו באור ה'.
ו. העמידה על בית המקדש הינו עניין קשה להסביר את משמעותו. ככל הנראה זוהי במסורת המדרשית שבית המקדש השלישי יירד באש מן השמים כאשר ה' בכבודו ובעצמו יבשר את הגאולה. המשיח עומד עליו כביטוי חזק לבשורה זו כאשר מתאחד ביאתו להופעה הניסית של המקדש.
ז. ימצאתי את זה בנצח ישראל, פרק כו למהר"ל שבוודאי מעמיק את הדברים שכתבתי
"ובמדרש (ב"ר ב, ה) רבי חייא רבה אמר, מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה המקדש בנוי וחרב [ו]בנוי. "בראשית ברא אלקים וגו'" (בראשית א, א), הרי הוא בנוי, כדכתיב (ישעיה נא, טז) "לנטוע שמים ליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה". (בראשית א, ב) "והארץ היתה תוהו ובהו", הרי זה חרב, כדכתיב (ירמיה ד, כד) "ראיתי הארץ והנה תוהו וגו'". (בראשית א, ג) "ויאמר אלקים יהי אור", זה בנוי ומשוכלל, שנאמר (ישעיה ס, א) "קומי אורי כי בא אורך", עד כאן. פירוש דבר זה, מה שנרמז ענין בית המקדש בתחילת בריאת עולם, כי ראוי דבר שהוא עיקר בבריאה, והוא שלימות הבריאה, שהוא קודם. ואף כי אינו יוצא אל פעל השלימות לגמרי, ואדרבה, הוא מאחר לצאת אל פעל השלימות, כמו שהתבאר למעלה, מכל מקום התחלתו קודם הכל, רק כי ההשלמה אינו בתחלה, ודבר זה מבואר בבירור. ולכך נרמז ענין בית המקדש בתחלת בריאת העולם:"
בברכה, דוב ברקוביץ