אלהא דמאיר ענני

שלום הדר,

הרבה סליחה על האיחור בתשובה. היינו בחופש רחוק מהמחשב.
ראשית, חשוב לציין שרשב"י לא היה רבו של רבי מאיר. שניהם היו תלמידים של רבי עקיבא. זאת איננו משנה את עוקץ שאלתך ומוריד מהקושי, שהרי גם רבי עקיבא וגם חבריו של רבי מאיר, וגם חכמים אחרים, לא השתמשו בביטוי הזה.
על כן שאלתך היא נכונה ומדויקת. המפרשים התלבטו בעניין – אמנם קצת מזווית אחרת לשאלתך, אבל באופן שמאוד קשור אליה. הם תמהו על כך שרבי מאיר שייך את מציאת ה', ואת מידת הרחמים ששומע תפילת האדם, לעצמו. רק באבות מייחסת התורה את מציאות ה' לאדם פרטי. זאת בגלל שכל אחד מהם גילו בעולם מידה מיוחדת של עבודה - הם הנקראים "אבות" ו"מרכבה לשכינה". על כן ההנחה הבסיסית של המהרש"א ושל המהר"ל הוא שרבי מאיר לא התכוון באופן אמיתי למה שאפשר להבין מהביטוי "אלהא דמאיר".
כל אחד הלך בפירושו כדרכו והמכנה המשותף שבפירושים הוא שרבי מאיר התכוון לומר שיש לו לסוהר הרומאי להתפלל לא-להי ישראל. נדמה לי שכוונתם היא שרבי מאיר ענה לסוהר בשפה שלו, לא בשפה "היהודית". כלומר, מקובל היה אצל עובדי עבודה זרה לחשוב ולהאמין שלכל עם, לכל משפחה ולכל אדם פרטי יש אל - אליל השומר עליו. על כן פנה רבי מאיר אל הסוהר במילים – הא-להים שלי הוא האמיתי, והוא השומר האמיתי על האדם. ובכך כמו שתירצו המפרשים הוא התכוון, בשפה המובנת לסוהר, שהוא יתפלל לא-להי עם ישראל.
בברכה, דוב ברקוביץ