שאלה
חברים שלי שלום!
אני כ"כ מעריכה אתכם על העבודה המסורה! יישר כח! "שליחי מצווה אינם ניזוקים"!
אז רציתי לשאול/להוציא/לומר.
אני תלמידה בכיתה ח' . אני לומדת בבצפר ש..באופן עקרוני תואם את הרמה הדתית שלי. אבל בקרב הבנות הוא נחשב "דתי חפיפניק". זה לא מה שרציתי לדבר עליו, אלא..קרוב:
יש לי בנות בכיתה.. שאת האמת- לא הייתי רוצה לדעת איך הן מתלבשות כשהן לא בבצפר. (גם איך שבבי"ס זה לא משהו, אבל אני משתדלת שלא.. לתת לזה דגש אצלי בלב).
אבל לאחרונה.. יש בת אחת שפשוט.. הצורת התנהגות,דיבור,לבוש,אקט שלה וכו'.. כלכך.. מעצבנים אותי! אני פשוט שואלת את עצמי מה אני עושה בנוכחותה..!? כאילו- אווך ה'! מה היא עושה עם עצמה? ולפעמים באלי לחשוב שהיא לא תלמד אצלינו. אבל אז אני נזכרת בשיחה עם המנהלת שנתנה לנו נקודה למחשבה: אם "נעיף" את אותן בנות, לאן הן ילכו? ועדיף שהן יעשו כאלה "פוזות" אצלינו מאשר שהן יהיו.. ברחוב החילוני.
ואני מסכימה ויודעת.. ומסכימה ומשתדלת לעבוד על מידת קירוב הלבבות אצלי ובכלל, כי זה נושא כ"כ חשוב, ושמאד נדרש [במיוחד היום] לעבוד על התכונה הזו אצלנו בעם. אבל לפעמים.. כשאני מסתכלת על אותן בנות אצלינו בבצפר, אני רוצה לומר: "שברו את הכלים ולא משחקים! יאללה עם קירוב לבבות! שילכו להתלבש.." אוף.
אני יודעת שֶמה שמשתקף מהמכתב הוא שאני ילדה אגואיסטית שחושבת שהיא מורמת מעם, ושיש לה זכות לתת ביקורת על כל העולם. אבל זאת באמת לא הכוונה שלי.. ואני לא יודעת איך לעבוד על המידה הזאת.. כי- המצב של הבנות האלה באמת מתסכל אותי.
מה? אני לא יודעת כבר לאן לכוון את המחשבות. לדון אותן לכף זכות, או.. אחרת.. ואוף.
הנושא הזה כל כך רגיש אצלי שאני לא יכולה להסביר אותו לעצמי..
מה לעשות חברים??
תשובה
שלום לך שואלת יקרה,
ראשית, תודה רבה על ההערכה! זה מעודד ומחזק מאוד, יישר כח!
סליחה על האיחור במתן התשובה, שנגרם בעקבות עומס במערכת.
שאלת שאלה חשובה מאוד. התפעלתי מהרגישות שבך ומהיכולת שלך להגדיר ולזהות מצבים עדינים ודקים.
אני לא חושבת שאת ילדה אגואיסטית, ואני מבינה מאוד את התחושה שלך כשאת רואה את אותן בנות.
בכלל, התחושות שלך בענין זה, הן תחושות שמלוות את רוב הציבור שלנו- כתלמידים, כאנשי חינוך וכסתם אנשים פשוטים שמנסים להתחבר אל הכלל.
עד היכן מגיע הגבול שבין לקבל, לקרב ולדון לכף זכות ובין "להעמיד במקום" ולעמוד על העקרונות שלנו?
המנהלת שלכן צודקת מאוד, ואני שמחה שאת מבינה ומקבלת את הדברים- יש ענין גדול לתת לבנות חלשות יותר מבחינה תורנית להתחנך יחד איתנו במוסדות חינוך תורניים יותר, כי אחרת- לאן הם ילכו...?
ואוסיף עוד משהו בהקשר זה בשם המנהל שלי, שאמר לנו שהוא משאיר בנות כאלו בבית הספר כל עוד הן לא משפיעות לרעה על בנות אחרות סביבן.
לכל בת יש השפעה על האוירה הכללית של בית הספר. ובאמת לפעמים אנחנו כביכול מוותרים על אוירה כללית יותר טובה מתוך דאגה לשלומן ועתידן של חלק מהבנות.
אלא שלפעמים אפשר להצביע על השפעה ישירה לרעה של בת אחת על חברתה או על קבוצת בנות. השפעה ישירה כזאת היא גורם הרסני שעלול להתפשט ולפגוע במעגלים רחבים יותר ויותר.
לכן אם את רואה כזאת השפעה ישירה, יש מקום להתייעצות ולשיתוף המחנכת או המנהלת.
חשוב להדגיש שלפעמים יש נגיעות אישיות ואי אפשר להכריע על הדברים האלה לבד, אך התייעצות אף פעם לא מזיקה.
שאלת לאן לכוון את המחשבות- לדון לכף זכות או "לשבור את הכלים"...
אני חושבת שיש בענין הזה שתי דרכים.
שתיהן רצויות ונכונות, וכל אחת מהן מתאימה לסוג נפש אחרת ולנטיית לב שונה.
דרך ראשונה היא "רחוק מהעין רחוק מהלב"-
אם את מרגישה שאת לא יכולה יותר להיות ליד הבנות האלו, ושכל מפגש עם סגנון לבוש/ דיבור/ התנהגות שכאלו גורם לך להתעצבן,
אם בכל פעם שאת ליד בת שמדברת בצורה מסויימת או מתלבשת בצורה כזו, בא לך להתפוצץ ואת לא מסוגלת להיות לידה יותר-
פשוט תתחילי לשמור מרחק.
תהיי עם החברות שלך, עם הבנות שבסגנון שלך, ותשמרי מרחק מאלו ש"מרגיזות" אותך בדרך ההתנהגות שלהן.
יכול להיות שלמקרא הדברים האחרונים את חושבת לעצמך-
מה החכמה בלשמור מרחק? זו סתם אגואיסטיות...
אז זהו שלפעמים דווקא זו החכמה.
אני לא חושבת שיש ענין דווקא לקרב לבבות ולהתפוצץ מבפנים תוך כדי. קירוב לבבות זו פעולה שאמורה להיעשות מתוך תחושת אהבה וחיבור. אי אפשר "לקרב לבבות" אם הלב שלך עצמך לא מוכן "להתקרב".
יכול להיות מאוד שכרגע את לא פנויה לזה מבחינה נפשית ואישיותית,
יכול להיות שבאופייך את פחות מתאימה לפעולות כגון אלו
ויכול להיות גם שהדרך הזו נכונה עבורך רק לגבי חלק מאותן בנות.
[וזה בסדר גמור].
אם את מזדהה עם כל מה שכתבתי קודם, אני מציעה לך להתרחק. זה מה שטוב ונכון עבורך כרגע.
יתכן מאוד שבשלב מסוים תרגישי דווקא רצון להתקרב אל הבנות האלו ולקרב יותר וגם זה מובן ורצוי.
הדרך השניה, היא לדון לכף זכות ולנסות לראות את מה שמעבר לכל אותן התנהגויות חיצוניות.
הדרך הזו נועדה רק אם את מרגישה שאת מסוגלת לבוא ולהתקרב לאותן בנות בלי "להתפוצץ" ובלי להרגיש כעס או טינה.
מי שבוחר בדרך השניה צריך להגיע עם הרבה סבלנות ורצון טוב לראות קצת מעבר.
לכל אדם יש תכונות נפש, חלקן טובות וחלקן פחות. כמעט ולא ניתן למצוא אנשים שאין להם תכונות טובות כלשהן. נשלחנו לעולם הזה עם נשמה טהורה, שנחצבה מתחת כסא הכבוד, וצריך לעשות מעשים נוראיים ממש כדי להשחית אותה לגמרי.
גם לאותן בנות שלומדות איתך יש תכונות טובות בעומק נשמתן. יכול להיות שהתכונות האלו מוסתרות בלבושים חיצוניים והתנהגויות חיצוניות, אבל לרוב אפשר לגלות שכל הלבושים האלו הם סתם "רוח וצלצולים". הם חיצוניים לחלוטין ולא מבטאים באמת את מה שטמון בעומק הנפש של אותה בת.
המושג "קירוב לבבות" מדבר דווקא על [לבבות], על החלק הפנימי והאמיתי ביותר שנמצא בכל אחד ואחד מאיתנו.
כדי להצליח "להתקרב בלבבות" לאותן בנות, צריך לנסות להסתכל עליהן לא כ-בגדים-דיבור-התנהגות, אלא כמשהו עמוק ופנימי יותר.
מתחת לכל המעטפת החיצונית הזו יש כמה תכונות שניתן וכדאי ללמוד מהן ולהבליט אותן (בעיני עצמך לפחות).
למשל- כנות, אכפתיות, אמפתיה, חום, מנהיגות, התלהבות פנימית... ואני בטוחה שיש עוד הרבה דוגמאות.
נסי "לאמץ" בת אחת כזו, שהתנהגותה החיצונית מפריעה לך (וזו לא חייבת להיות דווקא אותה בת שהכי גורמת לך להתעצבן), וגלי בה תכונה טובה אחת לפחות ממנה את יכולה ללמוד. תבליטי את התכונה הזו בעינייך- בכל פעם שאותה בת תעשה איזשהו מעשה שמתאים לתכונה שמצאת בה, תשימי לב אליו, ותתני לו דגש בלב.
בהדרגה, נסי גם להתחבר אליה דרך התכונה הזו, תשתדלי לגעת ולדבר עם אותה בת בצורה כמה שיותר עמוקה, שמגלה את הפנימיות שלה, את מי שהיא באמת.
את לא חייבת להתחבר אליה בחברות נפש, ואני גם לא מתכוונת שתדברי איתה שיחות עמוקות אל תוך הלילה, לפחות לא בשלב הזה. גם לשיחות קטנות ול"שלום, מה שלומך?" שנאמר בטון המתאים, יש יכולת חיבור ונגיעה בעומק.
לאט לאט תגלי שהצורה החיצונית שבה התרגלת לראות את אותה בת נעלמת, ואת מתחילה לגלות בה עומק חדש שהיה מוסתר מעיניך עד עכשיו ולראות בה עוד ועוד תכונות טובות.
עכשיו, תוכלי ממילא כבר לדון את אותה בת לכף זכות, ולהרגיש גם קרבה כלשהי כלפיה ולא רק הרגשת כעס או ריחוק.
כשתרגישי שהענין הזה "יושב" אצלך טוב לגבי אותה בת, תוכלי לעבור הלאה, ולפתח התבוננות עמוקה כלפי בת נוספת.
כמובן שאין בדרכים האלו "שחור ולבן", את רשאית לקחת ולקבל מכל דרך את מה שמתחבר אליך ולנהוג בסופו של דבר בצורה המתאימה לך ביותר.
יקירתי,
אני מאחלת לך הצלחה רבה במציאת הדרך הנכונה והמתאימה עבורך.
אם תרצי להרחיב בענין זה או להתייעץ על דברים נוספים, את מוזמנת בשמחה לכתוב לי באופן אישי.
אור וטוב,
עדי.
sht.adi@gmail.com
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם