שאלה
שלום...
אני בבירור ההשקפה שלי כבר הרבה זמן, ולאט לאט מבין יותר ויותר..אני מדבר עם הרבה דתיים לאומיים ושמתי לב שהמון ממש מדברים בשנאה כלפי החרדים. שמעתי דברים נוראיים ממש..אני לא רוצה להכליל, אבל זה פשוט קרה לי הרבה מכל מיני כיוונים של הדת"ל. דיברתי עם חרדים והם לא מדברים כך על הדתיים לאומיים. הם אכן לא מסכימים עם ההשקפה של הציונות הדתית ומסבירים למה, אך השנאה הזאת בטון הדיבור ובמבט בעיניים- לא קיימת אצל החרדים כלפי הדתיים לאומיים. דיברתי עם מישהו דת"ל מאחד המקומות החזקים בארץ, שדיבר ממש בצורה מכוערת על החרדים. הוא כעס כל כך על כך שהם יושבים ולומדים תורה במקום לשרת בצבא. תהיתי איפה "אהבת ישראל" הידועה כל כך אצל הדתיים לאומיים. תהיתי כיצד יכול יהודי לדבר כך על אחיו היהודי, כשהפשע הגדול ביותר שלו היה שהוא יושב ולומד תורה. שאלתי אותו אם הוא אי פעם הקדיש זמן ודיבר עם מישהו חרדי על מנת לבדוק ולברר את הבדלי ההשקפה ומדוע אותו אדם מאמין במה שהוא מאמין...הוא ענה לי שלא, ושמזל שלא, כי אם הוא היה פוגש חרדי הוא היה מעיף לו סטירה.
ואני שואל, כיצד מצפים הדתיים לאומיים (בדומה מאוד לחילונים שלא מבינים את משמעות לימוד התורה) מבני תורה שלמדו תורה בישיבה כל חייהם (בהמשך למסורת משפחתית רבת שנים ששורשה בישיבות באירופה) לשים את ספרי הגמרא בצד ולקפוץ לבוץ? שלא לדבר על המנטליות הצבאית הכל כך שונה, ושיטת האימון הצבאית הקשוחה המתחילה בחודשים של "דיסטאנס", צעקות, השפלות היררכיה וחוקים קרים וקשים כברזל? הייתי גם הייתי בצבא, וראתי מנגד מזה בני תורה ואני תוהה- איך, כבן תורה, אפשר לבחור במציאות של צה"ל על פני מציאות של לימוד תורה? ויתרה מכך- כיצד ניתן לצפות מבן תורה לבחור בצה"ל ועוד להשמיץ ולשנוא אותו כל כך על כך שלא בוחר בצה"ל אלא בהמשך לימודי תורה? הרי לא לימדו אותנו חכמים בגמרא שלימוד התורה הוא התכלית של העולם הזה?
אם כדת"ל החלטת ללכת לצבא כי זה מה שאתה מאמין= אשריך. אך למה לבוא בטענות ולשנוא את מי שלא עושה כמוך ושלא מאמין בזה?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום לך,
על כל טענותיך בדבר השנאה אני רואה עצמי פטור מלהשיב. אף על פי שאני נחשב "ציוני דתי", אינני שונא חרדים, ואינני חושב שהם פושעים. יחד עם זאת יש לנו מחלוקות אידיאולוגיות במגוון נושאים. הנשוא שאתה מעלה הוא השירות בצבא מול הלימוד בישיבה.
ראשית, אני בטוח שישיבתם בישיבה אינננה מכח מסורת משפחתית מאירופה, אלא מכח מצוות ה' להגות בתורתו יומם ולילה. אך לימוד תורה איננו מצווה יחידה בתורתו של הקב"ה. ישנן מצוות רבות נוספות כהנחת תפילין, ישיבה בסוכה, הקמת משפחה ועוד ועוד.
כל המצוות שמניתי נעשות בלי שום פקפוק או הרהור על כך שהן גורמות לביטול תורה, או שהן סותרות אותו. לימוד תורה מקיף את כל החיים כולם, ולא מוגבל לשנים מסויימות בחיים או לרגעים מסויימים. על כן אנשים יראי שמים מקפידים לקיים את כל מצוות ה' במסירות נפש רבה, וגם ללמוד תורה במסירות נפש.
גם דתיים לאומיים יודעים מהו לימוד תורה, וגם בהם ישנם רבים וטובים שהתורה היא עיקר חייהם ובה משקיעים את מירב מנם ומירצם.
אך לצד מצות לימוד תורה ישנן מצוות נוספות, אחת מהן היא הגנת ישראל מיד צר. השירות הצבאי הרי הוא מצווה לכל דבר. לא בכדי גדולי האומה וצדיקיה אחזו בחרב. מאברהם שרדף בחרבו אחרי ארבעת המלכים והביס אותם בהתקפה לילית מפתיעה, דרך יעקב אשר לקח לו ת שכם בחרבו ובקשתו, המשך ביהושע שיצא להלם בעמלק, בשבטים שכבשו את הארץ, השופטים שרוח הקודש הפיחה בהם גבורת ניצחון, במלכים אשר אחזו בחרב, בדוד מלכנו אשר נקרא גיבור חיל ואיש מלחמה ועם זאת היה עוסק בתורה. לגיבורים הרבים שלצידו, ביניהם בניהו בן יהוידע ובני צרויה אשר לצד גבורתם הגופנית והתכסיסית מתוארים ע"י חז"ל כצדיקים גדולים ואנשי תורה.
אם כן לא אנו תובעים מהם להתגייס לצבא כי אם הקב"ה בתורתו ובמצוותיו.
אינני מבין את טיעונך על הקשים הפיזיים בשירות הצבאי. בשונב ממצוות סוכה בה המצטער פטור, במצוות השירות בצבא וההגנה על עם ישראל אין פטור למצטערים. הרי במידת הצורך אנו מצוים למסור את נפשנו בשעת מלחמה על העם והארץ! זוהי המצווה היחידה בה אנו נדרשים מהקב"ה להכניס עצמנו למצב של סכנת חיים. מלבד זאת ראיתי בני תורה רבים בצבא, והם עמדו בשירות בגבורה, עשו בו חיל רב, והיכו באויבי ישראל שוק על ירך.
אם כן, מצוות הצבא איננה גחמה או אמונה של הציוניים הדתיים, אלא היא מצווה מדאוריתא הנזכרת בחז"ל ובגדולי הראשנים. אין סתירה בין קיומה של מצווה זו לבין לימוד התורה, ותלמידי חכמים רבים אשר שירתו בצבא וחזרו לחבוש את ספסלי בית המדרש - יוכיחו.
חורף טוב
ידידיה