שאלה
ההתבוננות בנפלאות הטבע לא משאירה ברירה אלא להאמין שמאחורי כל זה יש כח עליון שיצר עולם כ"כ מורכב ומתוכנן,אולם כשאנו שואלים מי יצר אותו אנו משיבים ובצדק שזה נשגב מבינתנו ושמדובר במושגים ובמונחים שאין ביכולתינו להבין ולכן הוא היוצר ולא אנחנו.
שאלתי,
אבל תשובה זאת יכולה גם לענות לשאלת הבריאה,כלומר מי ברא את כל העולם?נענה שנשגב מבינתו ומאחר ואנו מוגבלים אין ביכולתינו להגיע כלל למסקנה כל שהיא,כולל על מציאות של כח עליון,כי אולי כן יש מאין או כל דבר אחר שלא עולה על דעתינו בשל מוגבלותו ובקיצור לא ניתן להסיק שום מסקנה כי הנחות היסוד שלנו שלכל יצירה יש יוצר,נשענות על רציונאל שאולי שגוי בבסיסו ולא נותר לנו חלילה אלא להישאר בספק לעד?
תשובה
שלום וברכה,
בשאלתך ישנה הנחת יסוד מסוימת: הבחירה להאמין שיש בורא ("יוצר") לעולם [נובעת משיטת האלימנציה] - אין ברירה אלא להאמין שיש יוצר. המסקנה הזו נובעת מהנחת יסוד בנוגע לסדרם של דברים ולמהותם - מכיוון שישנו עולם מורכב - יש לו בורא. כאשר אנו מבקשים לחקור את מהותו של הבורא אנו נסוגים, לדבריך, משום טענתנו כי הוא נשגב מבינתנו. שאלתך תוהה מדוע טענת ריחוק המבוקש מבינתנו לא מוחלת גם בשאלת יצירת העולם עצמה, אז היא נענית בכל תוקף כי יש בורא לעולם.
הרשה לי להעיר על הנחת היסוד הראשונית שלך, ולהרחיב מעט בדבר:
הדיון הפילוסופי-שכלתני בנוגע להכרחיות קיומו של האל, קדמות העולם, יכולותיו, מעורבתו בבריאה וכו', התקיים באופן נמרץ, מתקיים בימינו (אם כי, אולי, בפחות נמרצות), ומן הסתם עתיד להתקיים. בתחום שלכאורה אין לנו השגה בו (כי מאיתנו ראה או דיבר עם אלוקים) אנו יכולים להעלות השערות רבות, לנסות לנמק אותן בנימוקים רציונאליים רבים, ולדון ולדוש בשאלות (כמו - האם ה' יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרימה?).
בניגוד לדבריך, אני לא מניח את הכרחיותו של התהליך הפילוסופי שתיארת - כלומר - (א) שלילתן של אפשרויות הסבר אחרות לקיום העולם* (ב) הנחה שיש בורא* (ג) תחושת חוסר השגה בו* (ד) קושיה על התהליך המחשבתי בשלב א מחוסר ההשגה בשלב ג'.
איני חושב שהאמונה אמורה להתבסס על דיון פילוסופי זה או אחר. איני חושב שטענתך שהרציונאל שגוי בבסיסו מפחידה, במידה והיא נכונה. ייתכן בהחלט שלא ניתן להשיג את קיומו של בורא לעולם, של הישות העליונה, של הקב"ה - באמצעות שכלנו. רבים הראשונים שחשבו שאכן אנחנו יכולים לעשות זאת, האברבנאל אף טען כי החיוב ב"אנכי ה'" הוא האמונה כי ה' הוא הכרחי בשכל, אבל בימינו רבים ופוחתים הסוברים כך, ובהחלט לא מדובר בגישה הרווחת (תוכל לעיין אצל מו"ר הרב יובל שרלו, "אחריך נרוצה", עמ' 450-452, ובעוד מקומות רבים).
כך שגם אם הרציונאל עצמו שגוי - זה בסדר. כי מלכתחילה היחס אליו הוא לא כתנאי לאמונה.
---
אף-על-פי-כן, נראה לי כי ניתן לענות על דבריך, גם במסגרת הנחות היסוד שלך לדיון: מושא החקירה בשלב הראשוני הוא העולם הגלוי. התהליך שעושה המתבונן הוא היקש מעולמו שלו - בו הוא רואה ומסיק באופן אינטואטיבי ונלמד כי לכל יצירה יש יוצר (שעון, מכונת כביסה, ערים וכו'). כאשר מושא גדול, עצום - אך גם מוחשי - גלוי לפני האדם, הוא מחיל את הגישה הזו גם עליו. באיזושהו תהליך לא מוכרז, נוספת הנחת יסוד שיוצר העולם הוא לא חלק מהעולם - ומגיעים לקיומה של ישות עליונה - אלוקים - שיצרה את הכל.
מושא החקירה בשאלה השנייה היא אותה הישות העליונה, שכל שאנו יודעים עליה במסגרת השאלה (אם כי, חשוב להדגיש, לא במסגרת האמונה היהודית, המרחיבה את הידיעה עליו!), הוא שהיא יוצרת העולם בדרך כלשהי. ידיעה בודדה זו לא מאפשרת לנו להעמיק חקר באותו האופן שתחום מוחשי, מדעי ומדיד מאפשר לנו. לפיכך, עולה מייד ההסתייגות מאותו תחום שמעבר.
---
ברצוני לסיים בהערה קטנה:
שאלות אמוניות מעין אלה מפרנסות וימשיכו לפרנס פרופסרים לפילוסופיה, רבנים, ומעבירי סמינריונים רבים. סביר להניח שהדיון לעולם לא ייעצר (וגם על דברי יש מה להשיב). מן הסתם, אם הנושא מעניין אותך, לא תעצור בתשובה באינטרנט, שתהווה רק נקודה קטנה בכל החקירה הזאת. אומר רק שחשוב להחזיק במודעות מתמדת בנוגע למטרת הדיון, מקומו בחיי. חשוב להיות מודע להנחות היסוד שלו והכרחיותן, וחשוב להיות מודע לתפקידו של הדיון בחיי האמונה שלנו. דעתי, כפי שציינתי, היא שאמונה המבוססת על הכרה שכלית בלבד לא תצלח. בכל מקרה, בהצלחה במסעך. תוכל להגיב אם תהיה מעוניין.
בברכת שבוע טוב, רן
(המשיב איננו רב)
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם