שאלה
בעקבות שיחות עם אנשים לא דתיים התעוררו אצלי מספר שאלות בקשר לסתירות לכאורה שניתן למצוא בין המדע והתלמוד.
אני רוצה לציין שידוע לי שישנם בתלמוד מדרשים ואגדות אליהם לא אמורים להתייחס כידע מדעי, עם זאת חלק מהדברים שימשו כמקור לפסקי הלכה ולכן ההתייחסות אליהם איננה כמדרשים/אגדות.
אני מביאה כדוגמה 2 "סתירות" שהציקו לי במיוחד. אודה לך אם תוכל להסביר לי אותן ולהבהיר לי האם אכן כל מה שנכתב בתלמוד (לא כמדרש) הוא נכון מבחינה מדעית או שיש לזה הסבר אחר?
1. מסכת פסחים, פרק ט' דף צד:
"תנו רבנן, חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרין, וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועין. אמר רבי, תשובה לדבריהם - מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון. מתקיף לה רב אחא בר יעקב ודילמא כבוצינא דריחיא, אי נמי - כצינורא דדשא.."
בכל השיטות (שאני יודעת עליהן) מדובר בברייתא העוסקת במציאות גשמית. ההסברים של מה הם גלגלים ומה הם מזלות מתייחסים למעין "גלגלים" הנעים בשמים, מכאן שלפי ההבנה שלי לחכמי הגמרא לא היה ידע נכון בנוגע לאסטרונומיה (הכוכבים לא תלויים על גלגלים וכו'). כמו כן מופיע בהמשך הגמרא המשפט "שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין" (למיטב ידיעתי זה בדיוק הפוך)
2. בתלמוד בבלי, מסכת שבת דף קז עמ' ב' מוזכרת מחלוקת האם מותר להרוג כינים בשבת (המחלוקת היא למעשה האם כינים בעלות נשמה או שאינן מתרבות).
במשנה ברורה כתוב (סימן שטז סעיף ט ק ל"ח): "מה אילים מאדמים שפרים ורבים אף כל שפרים ורבים, לאפוקי כינה שאינה באה מזכר ונקבה אלא באה מן הזיעה",
ז"א חכמים הבינו שהכינה נוצרת מזיעה?!
מתנצלת מראש על הניסוח שאולי אינו מתאים לשאלה באתר,
בתודה מראש,
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וטוב.
אין צורך להתרגש כלל מסתירות כאלו. חז"ל היו גאוני עולם וצדיקים נשגבים, והם לימדו אותנו דברי הלכה, חכמה ודעת. חז"ל מעולם לא התיימרו להיות אסטרונומים או ביולוגים, וברור שהידע המדעי שיש בידינו היום עולה בהרבה על הידע המדעי שהיה להם.
המקרה הנוגע לכינה מורכב מעט יותר. מבחינה עקרונית, ברור שהידע המדעי שהיה בידי חז"ל הטעה אותם, ואנו יודעים כיום שגם הכינים מתרבות על ידי פרייה ורבייה, ולא נוצרות מן הזיעה. לפי זה היה מקום לשנות את הפסיקה ולומר שבימינו אין להרוג כינים בשבת. וכן לדעתי יש להחמיר. אלא שהיה מחכמי הדור הקודם מי שאמר שדברי חז"ל הם המקור הסופי לפסיקה, ואין לשנות מדבריהם. אפשר לנמק את דבריו באופן מעט שונה ממה שהוא ניסח, ולומר שלחז"ל יש סמכות פסיקה אבסולוטית וכוח מחוקק, גם כשפסיקתם נשענת על טעות (מעין חובת החייל לציית למפקדו, גם כשברור לו שהמפקד טועה, כל עוד אין מדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל, או בפקודה הנוגדת את ההלכה).