שאלה
שלום,
מזה זמן מה מספר חברות ואני לשוחח על היבטים שונים הקשורים לדיני טהרת המשפחה. הדיון והשיח בנושא נתנו לכולנו מבט שונה , אולי קצת "חיצוני" מזה שהורגלונו בו בשנים האחרונות בהם שמרנו על דינים אלו אך לא דיברנו עליהם כלל בחוץ. יש כמה נקודות שעלו שוב ושוב בשיחותינו וברשותם אני מעלה אותם בפניך ומבקשת את התייחסותך. מתנצלת מראש על האריכות.
1. שאלת רב- בשונה מתחומים שונים בהלכה שניתן לשמור עליהם גם בלי רב פוסק צמוד ,בשמירת הלכות נידה אנו תלויים בעצם ברב שיפסוק לנו במצבים שונים. אין צורך לתאר את חוסר הנעימות הכרוך בכך. גם לאחר שנים של הרגל וגם לאחר שימוש בכל הדרכים לאנונימיות ולהפחתת המבוכה. יש קושי בעצם השיתוף בתחום שהוא כה אינטימי. ובעצם – היכולת ליצור אינטימיות עם בעלי מחייבת איזושהי פגיעה באינטימיות... אנו מתרשמות כי גם היום, עם ריבוי האפשרויות לאנונימיות, רוב הנשים נמנעות מלשאול בכלל וממילא מחמירות על עצמן... מדוע תחום זה שונה כל כך מתחומים אחרים? האם אין אפשרות ללמד את ההלכות השונות באופן יותר מקיף ומעמיק או לתת דף עם הצבעים השונים ובכך לפתור אותנו מהצורך לשאול במקרים רבים? אצל רובנו הקשיים והסיבוכים המשמעותיים היו סביב הלידות. אולי יש מקום לאיזשהו קורס הכנה ללידה הלכתי הכולל את הסיבוכים ההלכתיים השונים ודרכים לפתרון. ובנוסף, עוד שאלה קטנה בסעיף זה לגבי אמצעי מניעה. תחום נוסף שנחשב מחייב שאלת רב אך קשה כל כך לשאול עליו רב וגם בו לא מובן מדוע לא יאמרו לנו השיקולים ההלכתיים השונים ונפסוק לעצמנו כמו בכל תחום הלכתי שונה. קראתי את מאמרו הנחוץ של הרב שרלו בצוהר אך לא ניתנה שם התייחסות אלינו, הזוגות שכבר יש להם ילד או שניים. אנו מעוניינים במשפחות גדולות ושמחות, לא מעוניינים לשתף בשיקולים האישיים אדם חיצוני, אך רוצים לחיות חיי הלכה. האם זה סותר?
2. קושי עם הפתרונות- לעיתים הפתרונות ההלכתיים המוצעים במקרים הלכתיים מעט סבוכים גורמים לי / לנו לעצב ולתחושה של רמייה ופספוס. אנו יודעות שכך פועלת ההלכה גם במקרים אחרים וישנם כל מיני דרכים עוקפות שמובנים בתוך המערכת עצמה ובכל זאת, זה מצער. אולי גם משום שבתחום זה אולי בשונה מתחומים אחרים מדאורייתא האיסורים אינם כה רבים אך חכמים הרחיבו את האיסור לתקופות ומצבים נוספים והפתרונות מתמודדים עם התוספת של חז"ל בעוד שבתחומים כמו שמיטה למ
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
1.אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת. מבחינה טכנית קשה ללמד בקורס מרוכז, מי שאין לו רקע הלכתי-למדני.
יש קורס של יועצת הלכה בהלכות נידה של נשמת, אך גם במקרה הזה משתפים מישהו חיצוני אללא שהוא ממין נקבה. איני בטוח שזה מקל משמעותית את העניין. אם יש לך זמן את יכולה להשתתף בקורס כזה ואז לייעץ לעצמך... אני חושב שכדרך לרבים שיש לפתח את תחום האנונימיות בצורה מקסימלית, איני רואה כיוון אחר. (לצערי גיליתי רבנים שמתנגדים לענין האנונימיות למרבה ההפתעה). לגבי אמצעי מניעה, למיטב ידיעתי רובו של הציבור לא שואל כלל רב בעניין. כאן אני חושב שניתן לקלוט בקלות את השיקולים ולקבל החלטה עצמאית ללא צורך ברב. זה לא כזה מסובך.
2. גם כאן אני מזדהה לחלוטין עם מה שכתבת. הדבר מורגש בתחומים רבים. יש להבין שי לנו בעיה שאין לנו סנהדרין שיכולה לעצב מחדש מדיניות בסוגיות ממין זה, ובלעדיה אנו אוספים דורות ע"ג דורות רק חומרות. אכן בשמיטה זה לא כך , עיקר ההבדל הוא שנידה הוא איסור כרת וישרתיעה מלחפש מעקפים, לעומת זאת מצוות שמיטה בזן הזה היא מדרבנן לרוב הפוסקים ובודאי אין בה חשש כרת. מבחינה הלכתית אנו בגלות, ועד שלא תקום סנהדרין אנו בבעיה קשה. בינתיים כדאי להמשיך להשתמש בשרותיו של הפוסק האמיץ...