חובת הבעל לפרנס

א' היקרה שלום רב!

חובת הבעל בשאר כסות ועונה הן מהתורה, שאר וכסות הן עניין ממוני ,עונה זה עניין של פריה ורבייה וצער הגוף.
הבעל חייב במזונות האשה וחכמים תקנו את מעשי ידיה כנגד המזונות (רמב"ם הלכות אישות יב,ד), מכיוון שמעשי האשה הן בתמורה למזונות הבעל, יכולה האשה לומר שאין היא רוצה במזונות ולהשאיר את שכר עבודתה לעצמה (הבעל אינו יכול לומר כן).
אני לא חושב שבאמת יש צפייה מוחלטת מאשה לצאת לעבוד ולא לגדל ילדים, לפחות לא בחברה שמאמינה בהמשכיות הדורות והצורך לחנך את הדור הבא, ייתכן ואין ברירה וצריך פרנסה ואז שגם האשה תצא לעבוד (זה גם כן תלו ברמת החיים אשר רוצים וכו') – "המהפכה הפמיניסטית" לא הייתה יוזמה של הגברים- אומנם אין התנגדות שאשה תעבוד ואולי אפילו עידוד.
יהיו שירצו אשה אשר חפצה היא לגדל את הילדים ותהיה עקרת בית –עקר של בית- עליה למצוא את בן הזוג שביחד יממשו את רצונם זה.
אדם שלומד ב"כולל", אשתו בחרה באדם זה על דעת כך שישב וילמד (פעמים בצורה זמנית ויש שחושבים שכך צריך לחיות) מכל מקום האישה בחרה להתחתן אתו בידיעה שהוא לא יביא כסף הביתה במשך זמן מסויים (ויש כאלה שלעולם), ואין סיבה שאשה לא תוכל למחול על ממון שמגיע לה כמו כל חוב אחר.

א' יקרה –
לשאלתך יש הרבה מקום, ופשוט שרצונך לגדל את ילדייך ולהשקיע בביתך בעז"ה, וברור שאין מדובר בעצלנות או חוסר רצון לתרום אלא בדרך חיים שאת רוצה בה, ויש רבים אשר יראו זאת כאידיאל. בעזרת ה' תזכי לבנות ביתך כפי שביקשת.

בברכה,
ירון, צוות ישיבת הר עציון