הכל לטובה?

שלום רב!
ישנם שלושה מקורות מרכזיים בהם אנו מוצאים יחס לעניין זה:
א. בגמרא במסכת תענית דף כא. מובא סיפור על נחום איש גם זו. מסבירה הגמרא שם שקראו לו כך משום שעל כל דבר שקרה לו, היה אומר "גם זו לטובה".
ב. במסכת ברכות פרק ט משנה ה מובא כך: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה שנאמר (דברים ו:ה) "ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"... בכל מאדך- בכל מידה ומידה שהוא מודד לך הוה מודה לו במאד מאד". בגמרא שם דף ס: מוסבר שהברכה שמברכים על הרעה היא "ברוך דיין האמת".
ג. בהמשך הגמרא שם מובא בשם ר' עקיבא: " לעולם יהא אדם רגיל לומר, כל דעביד רחמנא לטב עביד" [כל מה שעושה הקב"ה, לטובה הוא עושה]. כדוגמה להתנהגות כזו מביאה שם הגמ' סיפור מפורסם על ר' עקיבא שפעם היה הולך בדרך והגיע לעיר. אף אחד לא רצה לארחו שם, אמר "כל דעביד רחמנא לטב עביד". הלך ולן בשדה מחוץ לעיר. היה לו שם נר וחמור ותרנגול. באה רוח וכיבתה את הנר, בא חתול ואכל את התרנגול, בא אריה וטרף את החמור, ואמר "כל דעביד רחמנא לטב עביד". בלילה באו חיילי הצבא ושבו את העיר. אמר ר' עקיבא אכן כל מה שעושה הקב"ה, לטובה.
מסביר רש"י שם שאם היה הנר דולק או החמור נוער או התרנגול קורא היו מגלים אותו, ולכן באמת הכל התהפך לטובה.
על אותו ר' עקיבא מסופר בגמרא במסכת מכות דף כד: רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא "...היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים, התחילו בוכין ור' עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שנאמר בו 'והזר הקרב יומת' ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה?! אמר להן: לכך אני מצחק ... באוריה כתיב 'לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו'' [נבואת חורבן] בזכריה כתיב 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים' [נבואת גאולה]. עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו, שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון זה אמרו לו: 'עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו'".
מה אנחנו לומדים מר' עקיבא ובכלל מהמקורות הנ"ל?
חלילה לנו לחשוב שהאמירה "גם זו לטובה" פירושה זילזול במצבים הקשים ובגזרות הקשות שבאות עלינו. חלילה לנו לחשוב שאם אדם אומר כך אחרי פיגוע ל"ע, זה מראה על זילות בכבוד המתים והפצועים.
מה שזה בא ללמדנו במילים פשוטות, זה שאנחנו רואים רק חלק קטנטן מאוד מהתמונה הכוללת. הקב"ה, המגיד מראשית אחרית, שעליו אמר דוד בתהילים "אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור", רק הוא רואה את התמונה הכוללת.
אז גם אם תקופות מסויימות בהיסטוריה ובחיינו הפרטיים נראות אפלות וקשות, עלינו תמיד לזכור ולהאמין שבסופו של דבר, הקב"ה יגלגל הכל לטובה.
לא לכל אחד יש את הראיה לטווח ארוך שהיתה לר' עקיבא, שבשעת חורבן כבר ראה את הגאולה. גם ר' עקיבא כשנכבה לו הנר וכו' בשדה, לא ידע למה הקב"ה גרם לכך, הוא לא ידע שיבוא הגייס על העיר. אבל הוא האמין! הוא האמין שבסופו של דבר זה לטובה.
כך גם אנחנו צריכים לנהוג ולומר "גם זו לטובה" ולברך על הרעה, לא מתוך זלזול ברעה שבאה עלינו, חלילה, אלא אדרבה, מתוך אמונה גדולה שגם הטובה תגיע, ותקווה גדולה שהיא תגיע במהרה.
לסיום אביא את דברי ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי, שנותן עוד נקודה למחשבה בהקשר הזה: "... ומי שנתיישב כל זה בדעתו יגיע למדרגה המסופרת על נחום איש גם זו, אשר על כל צרה שהיתה באה עליו היה אומר: 'גם זו לטובה'. ויחיה חיי נחת תמיד, כי תקלנה בעיניו הצרות, ויתכן כי ישמח בהן בהרגישו כי חטא שהיה עליו נתכפר בכך, כאשר ירגיש אדם הפורע חובו כי הוקל לו והוא שמח בזה..." (מאמר ג, יא).
בברכה,
אביעד, חברים מקשיבים