פירוש לברכת 'אשר ברא ששון ושמחה'

בס"ד ליקבה"ו

שלום לך שואלת יקרה,

תודה לך על השאלה היפה.

מכיוון שהשאלה שלך קצת שונה מהרגיל, אני מרשה לעצמי לכתוב את הדברים כהוויתם, ואת הבדיקה בתנ"ך ובפסוקים, אם תירצי, תעשי בעצמך.

כשחז"ל ניסחו את הברכה הם חילקו אותה לכמה חלקים, כל מילה אחרונה בחלק מתחילה בוי"ו (...ושמחה ...וכלה ...וחדוה ...ואחוה וכו´). החלק הראשון שלגביו שאלת מכיל בתוכו ארבע מילים שכולן קשורות לששון (גילה, רינה, דיצה וחדוה). החלק השני מכיל שתי מילים של קשר בין שני אנשים (אהבה ואחוה) והחלק השלישי (והרביעי) מכיל בתוכו את השלום (ורעות), שכפי שנראה מתקשר דווקא למילה "שמחה" (בניגוד ל"ששון").
ובכן,
גילה- הגילה היא הששון בדבר חדש שנברא ונעשה, אנו ששים לקראת הדבר שבא. ("כי הנני בורא את ירושלים גילה".)
רינה- הרינה, מסביר הרד"ק, היא ההכרזה בקול, פעמים של שמחה ופעמים של עצב, וכמובן שבמקרה שלנו בששון אנו עוסקים.
דיצה- השורש ד.ו.צ. מוזכר פעם אחת בכל התנ"ך: "בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה". הדאבה, הסבל והכאב, אפילו הם ששים. הדיצה היא השמחה הבאה מתוך המציאות, מתוך הקושי. אבל היא לא באה רק מתוכם, היא גם כובשת אותם אליה.
וחדוה- החדוה היא הששון שאדם שש בשמחת חברו (הפעם הראשונה שהיא מוזכרת בתנ"ך- "ויחד יתרו", שהוא שמח בשמחת ישראל לפני ה´. "חדות ה´ היא מעוזכם").

אהבה- אהבה היא הקשר שיש מאדם אחד לחברו.
ואחוה- האחוה היא האהבה והקשר שביניהם ("את האחוה בין יהודה ובין ישראל"). אם האהבה היא מאחד לשני ("אשר אהבת"), האחוה היא מה שבין שניהם (היא אוהבת אותה, לעומת- יש ביניהן אחוה. השורש אחוה הוא אותו שורש של אח ואחות, ולא לחינם).

ושלום- השלום שורשו בשלמות. בניגוד לתפיסה המקובלת היום, ששלום זה שקט, השלום האמיתי הוא "איש תחת גפנו ותחת תאנתו", ולא בגלל שבּנוּ גדר הפרדה, אלא כי יש שלמות בעולם, כי אין בכלל רצון להלחם. השלום הוא ההרגשה הטובה שיש לאדם, אבל הרגשה שלמה ללא כל חסרון. גם במוות יכול להיות שלום, כמו שנאמר אצל אברהם: "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה" (לעומת בני ישראל שעתידים להשתעבד במצרים).
ורעות- לשון הרד"ק: "´בנת לרעי מרחוק´, אמר כי אתה תבין רצוני ומחשבתי מרחוק קודם שאחשוב ויהיה לי רצון..." (בארמית רצון נקרא "רעוא"). זה לא רק שיש ביניהם שלום, שהכל תקין, וטוב ונעים. הם ממש היו לנפש אחת- האחד יודע רצון השני עוד קודם שהוא מדבר עמו.

אני משער שכל אחד יכול להתבונן על כל אחד מן המושגים הללו, לרדת לעומקם מעט ולהפיק מרגליות לחיי הנישואין. אך כעת אני רוצה רק לסגור את המעגל, ולהסביר גם את תחילת הברכה: ´אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה...´. גם כאן הוי"וים נמצאים במקומם- ששון ושמחה ביחד, וחתן וכלה ביחד. ובעצם הם מקבילים.
ששון- הששון הוא השמחה שבהגעת דבר טוב- "שש אנכי על אמרתך" (נאמר על המצוות, שבכל יום הן חדשות). "ישיש עליך אלוקיך". תמיד המילה ששון היא לשוש על... ולא כמו בשמחה, כפי שבע"ה נראה. הששון בא מתוך החיים, הוא טבול בהם ושׂוֹחה בהם. גם כאן, בשונה מהשמחה...
ושמחה- כאמור, בניגוד לששון שהוא על משהו, השמחה היא השמחה בדבר שכבר נמצא- "איזהו עשיר? השמח בחלקו". "משמח חתן עם הכלה". השמחה היא הרגשת הסיפוק והשלמות מהדבר ("כי בשמחה תצאון ובשלום תובלון"). ובכלל, השמחה באה פעמים רבות עם השלום. ובעצם- הששון כולל בתוכו את ארבעת המילים הראשונות שדברנו בהן למעלה (גילה, רינה, דיצה וחדוה. אגב, הדיצה, כאמור, היא השמחה שבאה מתוך הצרות וכבשה אותן, הששון, במידה מסויימת, הוא השמחה על אף ויחד עם הצרות, אך בלי מיתוקן). לעומת הששון, השמחה כוללת בתוכה את שתי המילים האחרונות בברכה (ושלום ורעות, וכאמור), מילים שמלמדות על השלמת מה שהיה חסר בין אם אצל האדם עצמו ובין אם בחוסר שהיה ביניהם (שני דברים שמתרחשים בנישואים).

ובמקביל לששון ולשמחה נמצאים ה"חתן וכלה".
חתן- הרד"ק כותב ששורש ח.ת.ן. הוא מלשון התחלה. מצד שני, חשוב לציין ששורש זה דומה וקרוב מאוד לשורש ח.ת.ם., שורש המסמל דווקא את הסוף וההשלמה. ואם נחבר את שני הגורמים- החתן מסמל את סוף התקופה הקודמת ואת תחילתה של תקופה החדשה (וברמז נאמר, שגם בחיי הנישואין יש לו קשר לתקופה הקודמת, וגם "בזמן אמת" הוא מצליח לאחוז בשתי התקופות).
כלה- לעומת זאת, כלה היא מלשון שלמות, כליל. החתן הגיע מהתקופה הקודמת והשלים את הכלה שהיא הולכת ומשלימה את התקופה הזאת (לכן האישה נקראת גם "בית").
וגם כאן ניכרת ההקבלה לששון והשמחה, כשהחתן הוא נגד הששון, והכלה היא נגד השמחה.
נמצא אפוא, כי החתן (ששון) מקביל לארבעת המילים הראשונות (גילה, רינה, דיצה וחדוה. ובאמת נאמר בברכות "משמח חתן וכלה", ו"משמח חתן עם הכלה"), והכלה (שמחה) מקבילה לשתי המילים האחרונות (ושלום ורעות. ואפשר גם לומר שרק נגד השלום, והרעות שייכת לשניהם). וביניהם, האות וי"ו (חתן ו-כלה), שמסמלת יותר מכל את החיבור, והיא כנגד "אהבה ואחוה", שכאמור מסמלות את החיבור.

אני משער שכל אחד לבדו יוכל להוציא מכאן את המשמעות של כל ערך ומושג לחיי הנישואין בפרט, ולחיים עצמם בכלל.
והאמת היא שיש עוד הרבה מה להוסיף, כי המציאות, כמו המציאות, היא מורכבת ומלאה זוויות של הסתכלות, ואפשר לומר שעצם הדבר הזה הוא הלימוד הגדול ביותר לחיי הנישואין.

בהצלחה רבה בכל,
עדיאל

calev72@gmail.com