שלום הרב,
בעיקר בזמן האחרון, המלחמה וכדו׳, מציינים כל הזמן את ההבדל בינינו לבין האיסלאם: "הם מקדשים את המוות, ואנחנו מקדשים את החיים״ כל הזמן אומרים. אינני מבין, מה הכוונה שאנחנו מקדשים את החיים? כשמישהו נפטר ויושבים עליו שבעה, מנחמים אותם ״העולם הזה זמני", "הם למנוחה ואנחנו לאנחה" ודברים בסגנון, כמו שכותב המסילת ישרים: ״האדם לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה אלא בעבור מצבו בעולם הבא... כי מה הם חיי האדם בעולם הזה... כמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת המות". אם העולם הזה לא שווה כלום, אז למה אנחנו מקדשים את החיים? אדרבה, אנחנו מקדשים את המוות. "הוא גיבור, הוא נרצח על קידוש השם". זה משהו טוב או רע? אם כשאדם מת אומרים לא להיות עצובים, זאת אומרת שאין באמת ערך לחיים פה. אשמח לשמוע תשובה.