תקופת מנהגי האבלות
הסיבה העיקרית למנהגי האבלות בימי הספירה מובאת במסכת יבמות דף סב ע"ב:
אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם ר"מ ור יהודה ור יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא, ואיתימא ר חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? א"ר נחמן: אסכרה.
אם כן, בימים בין פסח לעצרת ("שבועות" בלשון חז"ל) מתו 24 אלף תלמידי רבי עקיבא וכמעט נשתכחה תורה מישראל. זו אפוא הסיבה המרכזית למנהגי האבלות בימי הספירה, נוסף לכך שבאשכנז נהגו אבלות בגלל גזירות שמד ורציחות באותה התקופה.
תקופת האבלות נותרה במחלוקת. בגמרא מצוין שהתלמידים מתו בין פסח לעצרת, אם כן למה אנו נוהגים רק ל"ג יום שבין פסח לבין ל"ג בעומר או לפי חלק ממנהגי אשכנז מראש חודש אייר עד שבועות, למעט ל"ג בעומר? בספרות הגאונים אין זכר לל"ג בעומר וגם אין זכר לחילוק בימים, אך בספרות הראשונים אנו מוציאים תשובות אחדות.
למסקנה ישנם מספר מנהגים לגבי חישוב ימי האבלות בתקופה שבין פסח לשבועות:
1. מיום שני של פסח עד ל"ד בעומר (מנהג הספרדים).
2. מיום שני של פסח עד ל"ג בעומר (מנהג חלק מקהילות אשכנז)
3. מר"ח אייר עד השבועות, למעט יום ל"ג בעומר (חלק מקהילות אשכנז)
4. מר"ח אייר (כולל שני הימים של ר"ח) עד "שלשת ימי הגבלה" שלפני חג השבועות, שבראשון מימי הגבלה נוהגים אבלות עד הבוקר (חלק מקהילות אשכנז)
נציין, כמובן, שבעקבות קום המדינה והניסים שנעשו לעם ישראל בהקמתה, פשט המנהג בקרב הציבור הדתי לאומי, לבטל את מנהגי האבלות גם ביום העצמאות. כמו כן לאחר שחרור ירושלים התפתח מנהג חדש, שהתקשתי למצוא לו מקור אצל פוסקים בני זמנינו, לנהוג ימי אבלות מפסח עד שבועות, למעט ימי חג הפסח, ימי ראשי חודשים אייר וסיון, ל"ג בעומר, יום העצמאות ויום ירושלים.
ולמעשה כל אחד ינהג כמנהג ביתו או קהילתו.
איסורים הנהוגים בימי האבלות של ספירת העומר
את המקור למנהגי אבלות בספירת העומר אנו מוצאים בסוף הלכות פסחים לר"י אבן גיאת ביחס לנישואין בלבד:
ומנהג בכל ישראל שלא לישא בין פסח לעצרת, ומשום אבילות הוא, ולא משום איסור הוא...ודווקא נישואין, שעיקר שמחה בחופה ובכניסה, אב לארס ולקדש - לא ... וכן הורו הגאונים.
בטור או"ח ס תצג, מובא שיש נוהגים אף שלא להסתפר בין פסח לעצרת. הבית יוסף כתב שמקור הדין בדרשת יום ראשון של פסח להרי"ן שועיב. וכך נפסק בשו"ע ורמ"א או"ח ס תצג שבימי הספירה אסור לשאת אישה ואסור להסתפר ולהתגלח בימי האבלות שבספרית העומר.
איסור נוסף מופיע בדברי מגן אברהם שם בס תצ"ג והוא איסור ריקודים ומחולות כך גם פסק משנה ברורה. איסור זה התפשט בקרב קהילות ישראל וקיבל לבוש נוסף של איסור שמיעת מוזיקה בימי הספירה.
עתה נעבור איסור איסור ונראה מה הם פרטי דינים בכל אחד ואחד מהם.
איסור נישואין
האיסור שייך גם במקרה של נישואי מצווה, כגון אדם שלא נשא אישה מעולם ולא קיים עדיין מצוות פריה ורביה. מצד שני אין כל איסור לארס אישה בימים אלו ולערוך מסיבת אירוסין, אך ללא מוסיקה וריקודים.
איסור גילוח ותספורת
המנהג הרווח הוא לאסור גילוח ותספורת לגמרי. ברם מו"ר הרב אהרן ליכטנשטין שליט"א וחמיו הגרי"ד סולובייציק זצ"ל הוכיחו שניתן להקל ולהתיר גילוח בימי הספירה לכבוד השבת. למעשה כל אחד ינהג לפי מנהגו ומי שרוצה להקל כדברי הרא"ל והגרי"ד חייב לעשות התרת נדרים.
איסור ריקודים ומחולות ושמיעת מוזיקה
כאמור מגן אברהם בס תצ"ג אסר ריקודים ומחולות בימי ספירת העומר. מכאן נמשך האיסור לשמוע מוזיקה בתקופה זו. ברם מתוך דיוק בדברי מגן אברהם ניתן להבין שהאיסור שייך רק במוזיקה המביאה לידי ריקודים ומחולות ולא בכל סוג אחר של מוזיקה. לכן ישנם לא מעט פוסקים שמתירים לשמוע מוזיקת רקע תוך כדי נסיעה באוטו או מוזיקה שקטה שאין כל חשש לבוא לידי ריקוד ומחול. כך גם ניתן לדייק מדברי הפוסקים, כגון ערוה"ש ס תצג סע ב, שו"ת מנחת יצחק ח"א ס קי"א ועוד שהחמירו בשמיעת מוזיקה משמחת והמביאה לידי ריקודים ומחולות.
מצד שני ישנם פוסקים שאסרו לשמוע כל סוג מוזיקה וביניהם הגר"ע יוסף שליט"א והג"מ פינשטין זצ"ל. הסיבה לאיסור הגורף אינה קשורה לאבלות בימי ספירת העומר באופן ישיר, אלא מדובר בגזרה כללית לא לשמוע מוזיקה לאחר חורבן הבית. לשיטתם אע"פ שהיקלו בגזרה בשאר ימות השנה, נכון לנהוג ע"פ הגזרה כפי שהיא הייתה בעת גזירתה לפחות בימים שיש בהם מקצת אבלות, כגון ימי ספירת העומר. לפי זה אסור לשמוע כל סוג מוזיקה גם מוזיקה חייה ומוזיקה מוקלטת כולל מוזיקה שאין בה חשש שמחה. אך גם לשיטת המחמירים אין איסור לשיר ניגונים בפה במיוחד תוך כדי סעודת מצווה או סעודת שבת.
למעשה, לענ"ד, ניתן להקל במוזיקה שקטה ומוזיקת רקע.
מלבד איסורים אלו לא נאסר דבר. לעומת תקופת בין המיצרים, בימי ספירת העומר אין כל איסור לברך "שהחיינו", לקנות בגדים חדשים, לקנות או להכנס לבית חדש, להתרחץ בים או בבריכה וכדו. ישנם מעט פוסקים שהחמירו בכל הקשור לברכת "שהחיינו" או לכל הפחות בקנית בגדים חדשים או כניסה לבית חדש. אך רוב הפוסקים כתבו שלא נמצא זכר לאיסור זה לא בגמרא ולא בראשונים ולא בשולחן ערוך ונו"כ, וביניהם הגר"י וולץ בשו"ת דברי ישראל ח"ב, אורחות חיים החדש ס צ"ג ס"ק ב, לבושי מרדכי ס קנ"ג, ציץ אליעזר חלק י"ח ס מא ועוד רבים. לכן אין להחמיר בכל הדברים הנ"ל.