שלום רב .
מעשה שהיה בעירינו, ובעוונותינו הרבים בעל בעמיו הורשע בביהמ"ש בעשיית מעשים מגונים בילדים צעירים.
בפרוס הימים הנוראים ביקש אותו האיש לקנות מקום בביהכנ"ס בו הוא רגיל להתפלל, אך הגבאים הודיעו לו כי אין לו מקום בביהכנ"ס.
שאלתי היא האם ניתן להחשיבו בחזקת חוטא מאחר שלא נדון בבית דין אלא בבימ"ש (יש להוסיף דמלבד התביעה המשפטית אף יצא עליו קול בעיר והיה מפורסם דעדיף להרחיק ממנו ילדים), ועוד דבמקרה דנן הוא הורשע במעשים מגונים שהם מגונים ומכוערים אך אינם כרוכים בעבירה לפי ההגדרתה היבישה.
ואף אם נחזיקו כחוטא האם מן הדין למנוע מיהודי שלא נקנס בנידוי הלכתי נידוי חברתי ולא לצרפו למנין(ובפרט בימים נוראים), או שהדין עם חברי הקהילה להחליט במי הם מעונינים כחבר ובמי לא. (לא ידוע לי האם הוא יש מי שמאשים אותו בפגיעה של ילדים מחברי הקהילה בביהמ"ש הוא הואשם בפגיעה בילדים מישיבה קטנה באזור)
ובאופן עקרוני האם יש חטאים שבשלם יש מקום להרחקה מהקהילה לפי חומרתם בעיני חברי הקהילה (והאם יש לחלק בין חטאים כנגד חברי הקהילה שהדעת נותנת שניתן להדיר את החוטא לבין חטאים אחרים)