שאלה
שלום וברכה,
רבות נכתב בחז"ל אודות הפרנסה שמגיעה מהכבוד לאישה, אך האם יש גבול לדבר?
לעניינו, ב"ה אנחנו עובדים ומפרנסים את עצמנו לבד, בלי סיוע מהורים וכדו'.
אשתי עובדת קשה ונוהגת מידי פעם לקנות מטפחות, חצאית, חולצה תואמת... הבעיה שזה מקומם אותי כשזה מגיע ל1000- 2000 ש"ח בחודש. אני בעד לחסוך, וכועס עליה כשבסוף החודש אני רואה בהוצאת הויזה כ"כ הרבה כסף על בגדים.
האם יש הצדקה לדבר? או שהקב"ה יחזיר את הכסף ואין טעם לכעוס, כי במילא הקב"ה מחזיר את הסכום שהיא מוציאה על בגדים?
יש לציין, אשתי מסכימה איתי שצריך לחסוך, מסכימה איתי שהיא מוציאה כסף לבגדים שלא בהכרח נצרכים, אבל בסוף זה נשכח אחרי יומיים.
תודה ויום טוב
תשובה
שלום
אני מבין את העצב שלך, אך עליך לקבל את אשתך כפי שהיא, ולחשוב יחד ולא מתוך כעס או אשם הדדי אלא מתוך הערכה ואובייקטיביות, כיצד תוכלו לקנות רק מה שנצרך. אינך מנהל את אשתך ואינך אחראי עליה, אתה שותף, אוהב, ונשוי לה בצורה שוויונית מבחינה כלכלית.
לפעמים בגדר 'מה שנצרך' יש את הצורך בחווית הקניה עצמה, שמשחחרת לחצים וכדומה. אך כמובן יש לנסות להמעיט בזה ולנתב את זה למקום נכון יותר.
לכן למעשה כדאי לשבת יחד ולחשוב מדוע זה קורה, וכיצד תוכלו להתמודד עם זה.
בפגישתכם דברו גם על חסרונותיך ועל הצורך בשינויים גם בעולמך.
הקב"ה לא יחזיר לכם כסף שאתם מוציאים ללא מחשבה וללא צורך. ומאידך אם תתמודדו עם הנושא יחד בכבוד הדדי, תהיה לכם סיעתא דשמיא גדולה, 'זכו-שכינה ביניהם'.
כל טוב